top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר מוריה לוי

למפות או לא למפות? זו השאלה

ארגונים רבים המבקשים לנהל ידע, מתלבטים בנקודת ההתחלה. כל מומחה ניהול ידע יכול לבצע את התהליך כולו בשיטה שונה מזו של רעהו, אך כולם מתחילים מאותה נקודת ההזנקה: מיפוי מוקדי ידע והצעה אסטרטגית לניהול הידע. לכאורה טריוויאלי, ובכל זאת לא.ההתלבטות העיקרית הנה בגלל התוצאות. תהליך מיפוי ידע יסתיים במסמך. מסמך חשוב אמנם, המעלה תוכנית פעולה לנושאים בהם יש ידע, וידע כדאי לניהול; ועם זאת מסמך. אין תוצאה ממשית, בעזרתה ניתן לשכנע את ההנהלה והעובדים במוחשיות התהליך; בכדאיותו. ניהול ידע אינו בן יחיד. בכל נושא אנו מתחילים ופותחים בכתיבת מסמכים. אלא, שההבדל כפול:

  1. תהליך המיפוי יכול להיות ארוך ויקר.

  2. ניהול ידע אינו נושא מושרש דיו כחלק מהתרבות הארגונית הקיימת. הוא עדיין בשלב בו נדרשות "הוכחות" לכדאיותו וחשיבותו.

מאידך, להתחיל לנהל ידע באופן אקראי, ללא סדר, גם אינו נראה כצעד מבטיח. מה עושים? התשובה (כמובן) תלויה באופי הארגון ובבשלותו להבנת ניהול ידע וחשיבות. ובכל זאת.. להלן מספר נקודות הזנקה חלופיות:

  1. פתיחה בפיילוט בו נחיצות הידע ברורה וישימות ניהול הידע אינה מורכבת מידי. שימוש בפיילוט כאמצעי שיווקי להנהלה והעובדים. מיפוי כשלב המשך.

  2. מיפוי מוקדי ידע בתת קבוצה בארגון, בו ההנהלה הפנימית מבינה את נחיצות ניהול הידע; מימוש בקבוצה זו; הרחבת מעגל המיפוי והמימוש לקבוצות נוספות ולארגון כולו.

  3. בחירת מספר נושאים ה"מועמדים" לניהול ידע מתוך ההיכרות הארגונית של מספר גורמים מצטלבים; בחינת כדאיות ניהול הידע בהם (רמת ידע – עלות – תועלת – הצלחה) ותעדוף של קבוצה חלקית זו; מימוש; שיווק; ולבסוף – מיפוי נרחב.

כמובן, שישנם וריאנטים נוספים. לגבי אלו ניתן לומר, שהם נבחנו בשטח והוכחו כיעילים. הערה: הרחבה על שיטת מיפוי ניתן למצוא בגיליון מאי 2000.


Commentaires


bottom of page