top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר מוריה לוי

ניסיון כמקור ללמידה והתפתחות - סיכום ספר

עודכן: 16 באוק׳ 2023


עטיפת הספר

האסוציאציה שעולה לרובנו כאשר עוסקים בלימודים, קשורה לתקופת בית הספר, לאוניברסיטה, או לקורסים והדרכות פורמליות אחרות.

אכן, חלק נכבד משנות חיינו הצעירים (מגיל 6 ומעלה) עוברים עלינו במסגרות שכאלו. אולם, בכל זאת, גם עד גיל שש וגם אחרי שסיימנו את לימודי התיכון והאוניברסיטה, אנו ממשיכים ולמדים הרבה. רוב הלמידה הזו, אינה נעשית במסגרת של כיתה, זו למידה מניסיון.

ספרו של קולב עוסק בניסיון (experience). קולב, בפרסמו את הספר ב- 1984, שימש כפרופסור באוניברסיטת הרוואד, במחלקה למדעי ההתנהגות. ספרו נכתב בראייה זו.

למידה אינה תהליך פשוט, כמו שנדמה לנו. אנו לעולם מתחילים ממצב קיים. ישנו מתח בין הרצון להמשיך את שהיה (שיכול להוביל לקיבעון) והצורך להשתפר ולהתחדש. כיון שכך, למידה הנה תמיד למידה מחודשת. כמעט אף פעם לא מתחילים מדף ריק. על המלמד לקחת זאת בחשבון. החוכמה המאפשרת את התהליך- למידה דו שלבית:

  1. בחינת הידע הקיים ועימותו אל מול המציאות, ומתוך כך הבנה בצורך של הלמידה.

  2. הלמידה עצמה, של הידע החדש.

למידה על בסיס ניסיון, מנסה להתמודד עם המתח בין הקיים והחדש, כתהליך קבוע והמשכי.


ניתוח תהליך הלמידה, מלמד שלמידה מניסיון הנה תוצאה של ארבע רכיבים משלימים:

  1. התנסות קונקרטית- Concrete Experience

  2. התנסות פעילה- Active Experimentation

  3. המשגה מופשטת- Abstract Conceptualization

  4. התבוננות תוך שיקוף- Reflective Observation

דוגמאות ללמידה על בסיס רכיבים אלו:

  1. התנסות קונקרטית- אם היודעת להרגיע את תינוקה הבוכה.

  2. התנסות פעילה- נגן פסנתר המשפר את יכולותיו מעצם האימון.

  3. המשגה מופשטת- מורה הקורא מחקר השוואתי על תפיסות פיתוח תוכניות לימודים.

  4. התבוננות תוך שיקוף- יועצת ניהול ידע המתבוננת במיפויי צרכים ולומדת כיצד לבצעם על סמך השיקוף.

ברור שהדוגמאות אינן פשוטות. כל דוגמא, ניתן לשייכה על פי רוב ליותר מרכיב אחד. זאת, משום שהרכיבים האמורים מייצגים שני צירים, בכל אחד מהם שני רכיבים הנוגדים זה את זה: ההתנסות הקונקרטית (העוסקת בפרטים) לעומת ההמשגה (העוסקת בהכללות ומודלים); ההתנסות הפעילה (בה הלומד הנו אקטיבי מאד) לעומת ההתבוננות תוך שיקוף (בה הלומד הנו בהגדרה פסיבי).


תרשים המייצג את ארבעת הרכיבים

הלומד לא יכול להפעיל בו זמנית את ארבעת הרכיבים, כי הם נוגדים זה את זה. בכל שלב, עליו להחליט מהו האיזון המתאים, ועד כמה הוא מפעיל איזה רכיב. יש כמובן להיזהר מדומיננטיות יתר של רכיב אחד תוך נטרול היתר.

בדרך כלל, בפעולה מסוימת, סגנון הלמידה משלב שני רכיבים סמוכים (רביע בשרטוט). לדוגמא: האם היודעת להרגיע את תינוקה הבוכה, לומדת זאת על בסיס של התנסות פעילה ולמידה קונקרטית. ללמידה זו, גם ביסוס נוירולוגי פיסי: צידו השמאלי של המוח מתמחה באבסטרקציה וייצוג סימבולי; לעומתו, צידו הימני של המוח כולל ייצוגים של המציאות עצמה (הלוא היא ההתנסות).

בהקשר המילולי למשל, צד שמאל (L-MODE) קשור לשימוש במילים כדי להגדיר, לתאר ולקטלג לשמות; צד ימין (R-MODE) קשור למודעות לדברים, עם קשר מינימלי למילים עצמם. צד שמאל, אחראי לחשיבה במונחים של רעיונות עצמאים הקשורים זה לזה לוגית; צד ימין עוסק בראייה הוליסטית של הדברים, ראייה בתבניות ומבנים הכוללים את כל הפרטים יחד, לאו דווקא מפירוקם הלוגי והמלא.

אנו כבני אדם, נוטים לאמץ סגנון למידה אישי המתאים לנו. המוח של כולנו "מתוכנת" כנראה על פי אותם כללים, אך התכניות הנכתבות, משתנות בין האנשים. בבחירת הניסיונות עליהם יתבססו, הם מתכנתים את עצמם לרמות שונות בכל ארבעת הרכיבים, רמות המשפיעות על הלמידה, ההחלטות וההתנהגות.


  • נטייה להתנסות קונקרטית מתמקדת במעורבות בהתנסות והתמודדות עם מצבים אנושיים בדרך אישית. למידה זו שמה דגש על ההרגשה והאינטואיציה (בניגוד לחשיבה);

  • נטייה להתבוננות תוך שיקוף מתמקדת בהבנת משמעות של רעיונות ומצבים ע"י התבוננות זהירה ותיאור שלהם;

  • נטייה להמשגה מופשטת מתמקדת בשימוש בלוגיקה, רעיונות וקונספטים. היא שמה דגש על חשיבה (לעומת ההרגשה/תחושה);

  • נטייה להתנסות פעילה מתמקדת בהשפעה פעילה על אנשים ומצבים מתחלפים. בניגוד להתבוננות מתוך שיקוף היא שמה דגש על יישומים מעשיים.

לא מקרי, כפי הנראה, שיש קשר הבין מקצוע אותו אנו לומדים, הקריירה בה אנו בוחרים, העיסוק שלנו בפועל, המשימות להם אנו נדרשים, לבין סגנונות הלמידה אליהם אנו נוטים על פי אופיינו.

קולב מצטט מחקרים, ומנתח קשר זה גם בעצמו, ולגבי מקצועות רבים נמצאים מתאמים מעניינים.

להלן מספר דוגמאות:

שיווק: סגנון המשלב התנסות קונקרטית גבוהה ונטייה להתנסות פעילה.

הנדסה: נטייה להמשגה ונטייה להתנסות פעילה.

פיננסים: נטייה להמשגה.

כ"א: נטייה להתנסות קונקרטית.

מחקר: סגנון למידה המשלב המשגה גבוהה והתבוננות תוך שיקוף גבוהה.


מיומנויות נדרשות למילוי תפקידים קשורות אף הן לסגנונות הלמידה. להלן המיומנויות בהם יצטיינו אנשים החזקים על פי סגנון הלמידה מניסיון:

שילוב התנסות קונקרטית- התנסות פעילה:

  • מחויבות אישית להשגת יעדים.

  • חיפוש וזיהוי הזדמנויות חדשות.

  • השפעה והנהגת אחרים.

  • מעורבות אישית גבוהה.התנהלות מול אנשים.

שילוב המשגה מופשטת- התנסות פעילה:

  • פיתוח שיטות חדשות לחשיבה ועשייה.

  • התנסות ברעיונות חדשים.

  • בחירת פתרון מיטבי.

  • קביעת מטרות.

  • קבלת החלטות

שילוב התנסות קונקרטית- התבוננות תוך שיקוף:

  • רגישות לתחושות אנשים.

  • רגישות לערכים.

  • הקשבה בראש פתוח.

  • איסוף מידע.

  • השערה של משמעויות לגבי מצבים שנויים במחלוקת.

שילוב המשגה מופשטת - התבוננות תוך שיקוף:

  • ארגון מידע.

  • בניית מודלים קונספטואליים.

  • בחינת תיאוריות ורעיונות.

  • תכנון ניסויים.

  • ניתוח נתונים כמותיים.

הספר מעמיק ומנתח את סגנון הלמידה הנובע מידיעה מתוך התנסות קונקרטית, לעומת ההמשגה המופשטת:

  1. לדעת מתוך התנסות קונקרטית הנה כאן ועכשיו. זאת לעומת תהליך ההמשגה המופשטת שמנתח את העבר בניסיון סדור להגדיר את העתיד.

  2. לדעת מתוך התנסות קונקרטית, על בסיס מה שנלמד מפולניי, הנה תהליך העוסק יותר בידע הסמוי (tacit knowledge) לעומת ההמשגה המופשטת העוסק יותר בידע הגלוי (כפי שפולניי כינה אותו- articulated knowledge).

יתרונו של הסגנון ההמשגתי שהוא כולל ניתוח, ביקורת וארגון מחודש. קשה להיות ביקורתי על ידע שנלכד (התפתח תוך התנסות קונקרטית). קל להבין סגנון למידה של המשגה מופשטת. קשה יותר להבין את הלמידה מתוך ההתנסות הקונקרטית, ועם זאת הוא חשוב מאד. הוא מאפשר לנו לברור ולבחור את המידע אליו אנו "שמים לב" ומתוכו אנו מייצרים את הידע החדש; הוא כולל, מעבר למודעות גם תהליך של הערכה. בסופו יש תהליך אישור (בניגוד להליך הביקורת ההמשגתי).


אבחנה נוספת בין שני סגנונות אלו, אולי הקריטית ביותר, על פי המחבר, הנה שתהליך הלכידה המתבצע בהתנסות הקונקרטית הנו סובייקטיבי אישי, בהמשגה, אנו עוסקים בתהליך אובייקטיבי חברתי.

על פי קאנטט, השילוב הוא המפתח: הלכידה של ההתנסות הקונקרטית הנה גורם התיקוף של ההכללה ההמשגתית. על פי קולב, רק שילוב של שני תהליכים הפוכים אלומביא לאמת גבוהה יותר, כוללת יותר, נעלה יותר. ועם זאת, יש לזכור את חשיבותה של ההתנסות הקונקרטית, המהווה את הידע האישי, ובלעדיה תאבד הזהות האישית של כל אחד מאיתנו. גם דורי נדרש ליחס בין סגנונות אלו וטען שהאינטלקט נובע בין השאר מדברים שהתנסינו בהם לפני שהבנו אותם.


את הפרקים האחרונים בספר מייחד קולב לתהליך ההתפתחות. אנו כאנשים מתפתחים כל העת. בחינה של כל אחד מהתפקידים אותם אנו ממלאים, בין בבית, בין בעבודה ובין בחיים, מלמד על התפתחות זו הנדרשת לצורך התפקוד. ההתפתחות כוללת שלושה שלבים:

1.רכישת הידע. 2. התמחות (תוך בחירה ותעדוף שלנו). 3. אינטגרציה.


בגיל הינקות אנו רוכשים ידע. בשלב מאוחר יותר, אנו מתחילים לפתח נטיות, המבוססות על ההתמחות. רק לאחר מכן, אנו מצליחים לבצע שילוב יכולות, שילוב סגנונות ועליה למדרגה גבוהה יותר של ההתפתחות.

כאשר אנחנו שופטים ביצועים (רמה ראשונה) מספיק להסתכל ולהתייחס לנסיבות הנוכחיות; כאשר אנו שופטים למידה, אנו מרחיבים את מסגרת הזמן ובוחנים גם את הסתכלות למצבים דומים; כאשר אנחנו בוחנים התפתחות אנו מצפים להתאמה לכל מצבי החיים, ובמקרים מסוימים, אף מעבר לכך.

המודל ההתפתחותי של למידה מניסיון מלמדת שישנן מספר תכונות המאפיינות את רמת ההתפתחות האינטגרטיבית הגבוהה (המכונה בפי המחבר Ego Development):

  • רמת גמישות גבוהה שהם יודעים לסגל לעצמם.

  • הנהייה אחר התפתחות אישית ייחודית.

  • סגנון חיים רב גוני (עיסוק במספר מסגרות חיים; עיסוק רב גוני בתוך המסגרות).

  • שלמות ואחדות.

השלמות והאחדות נובעים משילוב עיסוק בעובדות, ערכים, משמעויות ורלוונטיות. האדם שיתפתח מניסיון הנו זה שישכיל לשלב את כל ארבעת סגנונות הלמידה (המרמזים על העיסוקים דנן, בהתאמה). אנשים אלו, להערכתי, הם אלו שיובילו אותנו לעתיד רחוק יותר.


ולאחר סיום, מספר מחשבות והשלכות: ספרו של קולב מחזק, ללא ספק, את מודל ניהול הלקחים המורחב וטוען לכך, שבצד הלקחים יש לכלול גם את הניסיון. הלקחים, מייצגים את ההמשגה המופשטת: בניית מודלים הכללתיים לעתיד, על בסיס העבר. זאת, כפעילות למידה מוכוונת, עליה אחראי צידו השמאלי של המוח.

לצידם של הלקחים, קיים הניסיון: הידע הנלכד מתוך ההתנסות הקונקרטית. ידע זה, מייצג את מה שאנו יודעים, לעיתים לפני שמבינים. מדובר בפעילות למידה "תוך כדי" תהליכי העבודה. אל לנו להמעיט בערכם של ההתנסויות. קולב מעריך אותם כמרכיב מרכזי בלמידה, זה הנשלט ע"י חלקו הימני של המוח. וכפי שמוחנו כנראה בנוי על שני הרכיבים המשלימים זה את זה, כך גם התובנות מבוססות הן על הלקחים והן על הניסיון. שניהם תורמים זה לזה: הלמידה ההמשגתית המופשטת נשענת על מקרים עברו, ונבנית עליהם.

ההתנסות הקונקרטית מסייעת לתהליך התיקוף של הלקחים. בכיוון ההפוך, רישומו ותיעודו של הניסיון הלוא הוא כולל אלמנטים של המשגה מופשטת. שילובם של השניים, יוצר את הסינרגיה המאפשרת ללמוד אל נכון את הלקחים, לשלב את הניסיון, ולבצע את הלמידה האמיתית, תוך שיפור השגת יעדי הארגון.

Comments


bottom of page