מדוע ניהול ידע זקוק גם לדיוק וגם לתשוקה

במשך שנים רבות קהילת ניהול הידע ניהלה דיון מעניין לגבי ההגדרה של תחום ניהול הידע.

בעשור הראשון לא באמת הייתה הסכמה על תחום העיסוק: חלק ראו בו עיסוק בידע שנמצא "בראש", ואחרים הרחיבו וכללו גם ידע מתועד כחלק מהתחום.

העשור הבא התמקד בניסיון לזקק את ההבנה המשותפת למשפט אחד מקיף. אני זוכרת פוסט שכותרתו הייתה: "47 הגדרות לניהול ידע ועוד היד נטויה". ספרי הלימוד הציגו סדרת הגדרות אפשריות – כולן נכונות, וכל אחת מדגישה היבט אחר.

בשנת 2018 פורסם התקן ISO30401, ובו הוגדרה KM כך:
"ניהול בנוגע לידע."
ההגדרה הייתה מדויקת, אך כמעט שלא הוסיפה בהירות. שתי הערות שוליים צורפו לה, אך הערפל נשאר.

לפני מספר חודשים פרסמנו עדכון לתקן 30401, ובו הגדרות משופרות. ניהול ידע הוגדר מחדש כך:

"תחום הוליסטי, חוצה-ארגון וקבוצת פרקטיקות המתמקדות בידע, שמטרתן לשפר את הביצועים הארגוניים."

הערה: ניהול ידע כולל – אך אינו מוגבל ל – יצירה, רכישה, יישום, תחזוקה, שיתוף והגנה על ידע ליצירת ערך ארגוני.

לכאורה, עכשיו אפשר לישון בשקט. יש הגדרה מוסכמת, רשמית, שמפורסמת על ידי גוף מכובד, ומעטים יתווכחו על דיוקה או בהירותה.

אבל… לא בדיוק. הכול נמצא שם – חוץ מהנשמה. מי שקורא את ההגדרה יכול להבין מהו KM, אך לא בהכרח להרגיש אותו.

וכאן מגיעה ההצעה שלי:
נשמור על ההגדרה הפורמלית – היא חשובה, נדרשת, ומשמשת עוגן מקצועי.

אך נוסיף לה הגדרה נוספת, לא פורמלית, שמכניסה את הרכיב הרגשי לחוויה של ניהול ידע.

הטיוטה הראשונה שאני מציעה:

"ניהול ידע הוא ההבנה שידע הוא נכס מרכזי ומפתח להצלחה – ולכן יש לנהוג בו בחכמה, בזהירות וברוך."

אשמח לרעיונות נוספים.