"המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים: מגבלות מסוימות על יכולתנו לעבד מידע״ (באנגלית: The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information)
[1] הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בתחום הפסיכולוגיה. הוא פורסם בשנת 1956 על ידי הפסיכולוג הקוגניטיבי ג'ורג' ארמיטג' מילר מן המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, ופורסם בירחון Psychological Review. המאמר לכאורה טוען כי מספר האובייקטים שיכול אדם ממוצע להחזיק בזיכרון עבודה הוא 2 ± 7. למסקנה זו מתייחסים לעיתים בכינוי "מספר 7 הקסום של מילר" (Miller's magic 7). " (וויקיפדיה, כאן)
זוהי פסקת הפתיחה של הערך "המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים", באנציקלופדיה החופשית וויקיפדיה. (ראו כאן). בקיצור, מאמרו של מילר מ-1956, מתאר את מגבלת זיכרון העבודה של האדם, הזיכרון לטווח קצר שלנו, למספר פריטים שניתן לעבד ולזכור ברגע נתון, ומגדיר את כמות הפריטים הזו כך: 2 ± 7 . הטענה היא כי אדם מתקשה לזכור מעל 9 פריטים שלמד ברגע נתון. ומחקרים חדשים, לאחרונה, מדברים על מספר פריטים נמוך עוד יותר... חשוב לציין, כי מדובר לאו דווקא בפריטים בודדים, אלא גם ב"משפחות" של פריטים שאנו יכולים לזכור. וגם, כדאי לציין, שלכל כלל יש גם חריגים.
ומה לזיכרון העבודה המוגבל שלנו ולניהול ידע?
כדאי להתחשב במגבלות זיכרון העבודה האנושי בעת בניית פריטי ידע, רשימות תכולה, תפריטים, קטלוגים ודפי נחיתה ואתר, למשל,
לקחת פריטים ולאגד אותם תחת משפחות /נושאים בכדי לצמצם רשימות ארוכות
לקבץ פריטים דומים תחת מספר קטגוריות
לבנות עצי החלטה ותפריטי ניווט שלא יחרגו ממגבלת 2 ± 7 פריטים לעץ או לענף
לתכנן את מספר הנושאים / הכפתורים על גבי דף אינטרנט.
מקורות: