top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר מוריה לוי

WEB2.0 והשלכותיו על ניהול הידע הארגוני

עודכן: 6 בפבר׳

כאדם מן השורה, אני נתקלת לאחרונה לא מעט במושג ה- WEB 2.0. כעוסקת שנים רבות בתחום ניהול הידע (קרוב לעשור), התופעה מסקרנת עד מאד. האם הצליחו באינטרנט לפרוץ כאן את הצופן שאנו, מנהלי הידע, כה עמלים לפענחו, מידי יום ביומו? כיצד זה יש השתתפות כה ערה של אנשים, אנשים הנוטים לשתף ידע ולתרום בכתב מניסיונם (והרבה על בסיס יומי)? מה יש ב- WEB 2.0 , וכיצד הוא משפיע עלינו בתחום ניהול הידע הארגוני? האם עלינו לעשות משהו כדי לסייע לתופעה לעזור גם לנו? האם יש פה מהפכה, או, לחילופין, buzz, שיעבור בקרוב, ואל לנו לתלות תקוות יתר? כמנהגי מזה שנה, במחקר נושאים חדשים, החלתי לחפש ספר המתאר את הנושא באופן מקיף. אף פעם אין בספר את כל התשובות, אך ספר, מעצם טבעו, כולל מידע רחב, עשיר ומפורט. מידע שכזה מעורר מחשבה, ומהווה תשתית טובה למדי להמשך פיתוח החשיבה והלמידה.

מיותר לציין, שלמרות מאמצים לא מעטים, לא מצאתי ספר שכזה. פניתי לאחד ממומחי ה- WEB 2.0 בארץ[1] (ליתר דיוק, מומחה כבר ל- WEB 3.0), אולם גם כאן לא נשאתי פרי. הסיבה- מדובר בתופעה חדשה יחסית (שנתיים וחצי) ותהליך ההתפתחות של הנושא חדש יחסית. זמן כתיבת ספר ועריכתו דורשים אף הם את הזמן הראוי, ועל כן, המדפים ריקים. כלאחר יד, הופניתי למאגרי המידע. פניתי באכזבה. מצאתי מעט מאמרים במאגרים הניהוליים (עיתוני ניהול הידע המופיעים כעיתונות כתובה), לא מצאתי כמעט כלום במאגרים האקדמיים, אך עת הגעתי לאינטרנט, חיכתה לי הפתעה. האינטרנט נמצא כמקור לא אכזב. את הספר החלפתי באסופה של כארבעים מאמרים וקטעי מידע (איכותיים), רובם נכתבו ב- 2007, או בשלהי 2006. מאמר זה מבוסס על קריאתם וניתוחם. אגב, יש כאן אמירה לא מבוטלת על חשיבות האינטרנט והיותו תחליף לספרות הקלאסית. מאמר זה בנוי משלושה פרקים מרכזיים: WEB 2.0- מה עומד מאחורי המושג? Enterprise 2.0- תופעת ה- WEB 2.0 בתוך ארגונים. KM 2.0- איך ייראה, או צריך להיראות, ניהול הידע, לאור תופעת ה- WEB 2.0. -------------------------------------------------------------------------------- [1] ד"ר אלון הסגל, אוני' בר-אילן


וWEB 2.0- מה עומד מאחורי המושג?

וWEB 2.0 הנה תופעה שהתפתחה משילוב של בשלות האינטרנט והתפתחותו, יחד עם הניסיון לבנות משהו חדש, חיובי בתפיסתו, לאחר ליקוק פצעי בועת ההיי-טק שהתפוצצה. באופן טבעי, הייתה הרגשה בסוף 2001, שיחד עם המים שפכו את התינוק, ויש בהיי-טק בכלל, ובאינטרנט בפרט, הרבה דברים חיוביים שאנחנו מפספסים. נראה שהחברות ששרדו את התפוצצות הבועה, היה בהם מן המשותף. על סמך אלו הוחל בהגדרת הדור הבא של עולם האינטרנט- הלא הוא דור ה- WEB 2.0. המונח עצמו, WEB 2.0, הומצא ע"י Tim O'reilly , מנכ"ל O'reilly Media ו- MediaLive International, חברת הפקת כנסים, בסוף 2004, כאשר חיפשו שם לסדרת כנסים שניהלו. השוק אימץ בברכה את השם, והשאר היסטוריה. למרות שאולי כך משתמע, לא כל עולם האינטרנט היום הוא 2.0. רובו איננו כזה. אולם, לאט לאט, בהדרגה, משתלבים רכיבי תפיסת ה- WEB 2.0 ביותר פתרונות ומכתיבים את סדר היום האינטרנטי.


אז מהו ה- WEB 2.0?

וO'reilly, בהסתכלות לאחור, בסוף 2006, מגדיר את ה- WEB 2.0 כ"מהפכה עסקית בתעשיית המחשוב, שנבעה משינוי בנקודת ההסתכלות על האינטרנט (האינטרנט כפלטפורמה) ומהבנת החוקים הגוררים הצלחה בעולם שכזה. העיקרון המרכזי הנו: בנו יישומים הרותמים את השפעות הרשת והופכות את היישומים לטובים ומוצלחים יותר, ככל שנעשה בהם יותר שימוש ע"י אנשים". עקרון זה של השפעת האנשים, נשמע לכאורה לא ברור, כמו גם מהות המושג "האינטרנט כפלטפורמה", אך נסבירם יחד עם יתר העקרונות המסדרים, תוך מתן דוגמאות. לפני כן, נזכיר שלוש הגדרות נוספות, שונות לחלוטין זו מזו, ועם זאת, מדויקות כל אחת להפליא:


  • וSingel (2005) מצטט את Mayfield, מנכ"ל חברה העוסקת בפתרונות WIKI: "WEB 1.0 עסק במסחר; WEB 2.0 עוסק באנשים".

  • וMcLean (2007) מציע הגדרה אחרת: "WEB 2.0 הנו מתאר כללי התופס כל שאפשר להגדרת מחשוב אינטרנט דינאמי הרבה יותר".

  • וWeinberger (2007) מגדיר את התופעה כהתבססות הארכיטקטורה הפתוחה, הורדת המכשולים לפרסום, והקלת הדרך בה אנשים יכולים לשתף רעיונות, בעידן של מחשוב מוגבר ופס רחב. אגב, Weinberger טוען שאין כאן מהפכה (בניגוד ל- O'reilly), אלא התפתחות רציפה של רעיונות שהכרנו בעבר.


אם כן, מהם עקרונות ה- WEB 2.0?

עקרונות ה-WEB 2.0 המשליכים על כלל תעשיית האינטרנט, החל מדרך פיתוח המוצרים, דרך שיווקם, פיתוח התוכן והתפעול השוטף, כוללים:


  1. ה- WEB כפלטפורמה - יש להתייחס ל-WEB (אינטרנט) כפלטפורמה ולא כיישום מרכזי. בדיוק כמו שכאשר אנו משוחחים בטלפון, השיחה היא העיקר, והטלפון הנו רק הכלי, כך צריכים פיתוחי ה- 2.0 להתייחס לעצמם; כערוץ ולא כיישום עצמאי שהכל מתרכז סביבו.Netscape , כך טוען O'reilly, ניסו לקשור את משתמשי ה- browser ולשלוט על סטנדרטים, מוצרים ושרתים שהועברו דרכם. Google לעומתם, במנוע החיפוש, מוכרים שירות, בו משתמשים משלמים (במישרין או בעקיפין) עבור השימוש בשירות בלבד. הם מהווים ערוץ גישה למידע, ולא שולטים עליו. דוגמאות נוספות לחברות המתייחסות לאינטרנט כפלטפורמה ומוכרות דרכו שירותים כערוץ הנם Amazon, Napster (שנסגרה בינתיים, מסיבות ידועות) ואפילו eBay. האינטרנט אינו גם הערוץ היחידי. יש לחשוב, בעת פיתוח התוכנה, על אפשרות שילובה במדיות נוספות, דוגמת טלפונים סלולאריים, מחשבי כף יד ועוד.

  2. פיתוח שירותים- כנגזרת מהגדרת האינטרנט כערוץ, נגזר עיקרון נוסף, שראוי להעמידו בפני עצמו: פיתוח שירותים ולא יישומים עצמאיים. החדשנות בכך, שכל אחד יכול לפתח שירות אחד, להרכיבו מעל שירותים אחרים (מפורט בעיקרון 6 בהמשך) ולתת ערך מוסף חדש. עיקרון זה ניתן גם לכנות- Innovation in Assembly.

  3. השתתפות פעילה של המשתמשים- המשתמשים הם פעילים. עד כה, הן בעולם ה- WEB והן בעולם ניהול הידע הארגוני, הורגלנו במומחי תוכן האחראים על כתיבת התוכן, איסופו, ארגונו ו/או עיבודו, והמשתמשים אכן רק השתמשו. בעולם ה- WEB 2.0 תפיסה זו משתנה: המשתמש הוא פעיל והוא בעל ערך מוסף לתכנים. אגב, גם חסידי ה- WEB 2.0 מכירים בקושי לתפעל משתמשים. רמת האקטיביות של המשתמש יכולה להשתנות.Solobak בתארו את אחד הפאנלים בכנס KM Chicago, שנערך בינואר 2007, והונחה על ידו וע"י Elfving, מציג אבחנה מעניינת של Elfving לרמות ההשתתפות השונות האפשריות:

    1. משתתפים פסיביים: היסטוריית הפעילות שלהם היא זו היוצרת את הערך המוסף, למרות שלא התכוונו כלל להשפיע. דוגמא לכך היא הצגת רשימת ספרים למשתמש הנכנס לאתר, המבוססת על ספרים בהם התעניינו, או אותם רכשו, משתמשים קודמים בעלי פרופיל דומה.

    2. משתתפים אקטיביים מינימלית: משתמשים המוסיפים התייחסות לתכנים אחרים, דוגמת Tagging(קטלוג תכנים של אחרים על פי תגיות הרלוונטיות על המשתמש) או, לחילופין, יוצרים תכנים בעצמם, אך באופן אישי ועצמאי, דוגמת Blog-ים (יומנים אישיים- יפורט בהמשך).

    3. משתמשים אקטיביים במשותף: משתמשים העובדים יחד ברשת ומוסיפים תוכן משולב. דוגמא מרכזית היא השימוש ב-Wiki's (תכנים מובנים היוצרים במשותף אתר/יישום אחוד).

  4. השירות משתפר באופן אוטומטי ככל שמרבים לעשות בו שימוש- כאמור, לפי העיקרון הקודם, המשתמשים הנם פעילים והשתתפות הנה חלק מהארכיטקטורה עליה מבוססים השירותים. השתתפות המשתמשים יוצרת השפעות רשתיות. השירות עצמו מתוכנן כך שככל שיותר משתמשים יעשו בו שירות, כך ילך וישביח. הכיצד? ניקח לדוגמא את מודל הדירוג של Google. הדירוג נקבע, במידה ניכרת, על פי מספר הגישות של אנשים לפריטי המידע השונים. ככל שיש יותר אנשים העושים שימוש במנוע, כך, סטטיסטית, מהווה דירוג זה דירוג איכותי יותר. ב- Amazon, אחד היתרונות (לעומת חברות רבות אחרות המנסות למכור ספרים דרך האינטרנט), הנו חוות הדעת שניתנות ע"י המשתמשים. ככל שיש יותר חוות דעת, כך השירות עשיר יותר. כנ"ל ב- eBay , Napster וכל האחרים. אם נחשוב על כך, עיקרון זה קיים כבר שנים באקדמיה. אדם נבחן על פי כמות המאמרים שכתב והצלחתם. לא מעט, מבוסס מדד ההצלחה על פי כמות הפעמים שצוטט במאמרים של אחרים (Citation).

  5. השכל הקולקטיבי- כדי להבין עיקרון זה נבחן ראשית את חוק הזנב הארוך. Chris Anderson טבע את המונח בסוף 2004,בהסתמך על המושג מתורת הסטטיסטיקה (בהקשר של התפלגות סטטיסטית). Anderson טען שיותר מידי ארגונים ומוצרים עובדים על פי חוק הפרטו של 20:80; משקיעים את מרצם ב- 20% הלקוחות/מוצרים מובילים. אנו מתעלמים מ- 80% מהאוכלוסייה המהווים את הזנב הארוך. אוכלוסיה זו הנה בעלת משמעות ואין להתעלם ממנה; נהפוך הוא. מוצרים הנמכרים כל אחד בנפרד, בכמויות קטנות, מהווים באופן קולקטיבי כוח מאוחד משמעותי. העתיד העסקי הנו במכירת מעט לרבים. קישורים (Hyperlinks) מהווים את יסוד היסודות של ה- WEB. יסוד זה מהווה את התשתית ליצירתו של רצף תכנים אדיר המבוסס על פיסות המידע הבודדות של כל אחד בנפרד. שתי דוגמאות מעניינות מוכרות נוספות הנן ה-Blog וה-Wikipedia. ה- Blog הנו יומן אישי הנכתב על ידי כותב אחד. כוחם של ה- Blog-ים בשילובם (ה- Blogosphere, כפי שנהוג לכנותו). ה- Wikipedia הנה היום האנציקלופדיה המקיפה ביותר בהרבה תחומים, ובוודאי העדכנית ביותר. היא מורכבת כולה מחוכמת ההמונים ומהידע הקולקטיבי שלהם. המפתח לשליטה על השווקים בעידן ה- WEB 2.0, הנה בהשפעות הרשת הנובעות מתרומת המשתמשים, כל אחד והמעט שלו, כולם יחד והשכל הקולקטיבי.

  6. הליבה- מאגר התכנים- ליבת השירותים החדשים ב- WEB 2.0 הנו מאגר התכנים עליהם הם מבוססים: Data is the Next Intel Inside. פיתוח, תפעול ותחזוקת המאגר הנם חלק מיכולות הליבה של פיתוחי ה- WEB 2.0, אם כי בדרך שאינה דווקא הקלאסית המקובלת: ישנם שירותים להם מאגרים רגילים; Google מתחזקים מאגר ענק של אינדקסים (עבור מנוע החיפוש); Napster תחזקו מאגר שישב באופן מבוזר בכל אחד ואחד מהמחשבים שלנו; Amazon מנהלים מאגר מועשר: הם החלו עם קטלוג הספרים שהנו מקור אחיד ואינו שלהם, אך העשירו אותו עם מידע משלים רב נוסף, חלקו העיקרי נבנה ע"י משתמשים. Google Maps ו-maps.yahoo.com נבנו על אותה תשתית צילומי המפות של TeleAtlas ומחזיקות תוכן משלים. ההעשרה של שירות יכולה להיות גם מעל שירות אחר, ולא ישירות מעל הנתונים, דוגמת שירות השכרת בתים היושב מעל אחד משירותי המפה וכד'. תופעה זו מכונה בעולם ה- WEB 2.0: Mashup ,במקור מונח מהשפה האנגלית אפריקאית שהושאל לעולם המוסיקה. Mashup הנו אתר, יישום או שירות המשלבים תכנים מיותר ממקור אחד, ליצירת ערך מוסף חדש. תפיסה זו שבה התכנים כה מרכזיים, מאפשרת יצירת יתרון תחרותי של השירותים על פי שני פרמטרים מרכזיים: איכותם וראשוניותם. ככל ששירות מקדים לצאת, כך הוא מצליח לצבור כמות משתמשים ונפח שימוש המעשירים את תכניו ומקשים על מתחריו לחתור תחתיו. אגב, אין בשימוש והעשרת תכנים כדי לפתור מזכויות היוצרים ברשת.

  7. הביתא הנצחית- תפיסת ה- WEB 2.0 גורסת שירותים ולא יישומים עצמאיים, כפי שהגדרנו בעיקרון מספר 1. הישרותים מפותחים במודולים קטנים, ומשוחררים באופן קבוע וכמעט רציף למשתמשים. המשתמשים לא הופכים למבקרי איכות שניתן לשחרר להם פונקציות לא בדוקות, אך בהחלט הופכים למעירים ושותפים סמויים לפיתוח. דוגמא, קיצונית אולי, גם במונחי WEB 2.0, הנה שחרור עדכונים ע"י Flickr, לעיתים כל חצי שעה. מושג הביתא, למי שלא בקי ברזי פיתוח תוכנה, מתייחסת לגרסאות המוקדמות של שחרור גרסאות חדשות של תוכנה.

  8. פיתוח עשיר במודלים קטני משקל- הפיתוח נעשה כולו בפרוטוקולים ושפות תכנות לפיתוח עשיר (Rich User Experience) ולשירותים קטני משקל (SOAP, AJAX, REST). היות ומרכזו של המאמר בקשר לניהול ידע, לא נתעכב על עיקרון זה שהינו מחשובי מעיקרו.

הקטגוריזציה ליישומי WEB 2.0 אינה פשוטה שכן חלק מהפיתוחים הקיימים בשוק כוללים חלק מההיבטים (פיתוחית, שיווקית ו/או תפעולית) ויכולים לכלול רק חלק מעקרונות ה- WEB 2.0. O'reilly, כפי שגם מצוטט ע"י Wikipedia (ומאורגן על ידם ביתר בהירות) מתייחס לארבע רמות אפשריות של יישומים:

  • יישומי רמה 3 (The most Web 2.0") היכולים להתקיים רק באינטרנט, המקבלים את כוחם ועוצמתם מהקשרים האנושיים והשפעות הרשת הנוצרות בעידן ה- WEB 2.0. יישומים אלו גדלים ביעילותם ככל שאנשים מרבים להשתמש בהם (דוגמא eBay).

  • יישומי רמה 2, שניתן לתפעלם גם ב-Offline (במנותק הרשת), אך יש להם יתרון משמעותי מהשפעות הרשת (דוגמא Flickr).

  • יישומי רמה 1, שניתן לתפעלם גם ב-Offline , אך יש בהם תוספות של יכולות ברשת (דוגמא iTunes- יש חנות ברשת).

  • יישומי רמה 0, שניתן לתפעלם גם ב-Offline (דוגמא MapQuest).


ישנם כמובן גם יישומים לא Web-יים לקישור, דוגמת הטלפון, הדואר האלקטרונים ותוכנות מסרים מיידיים.

בהתייחסות ל- WEB 2.0 ראוי לתת את הדעת למספר סוגי יישומים פופולריים החשובים בעולם זה:

  1. וWIKI- וWIKI הנו סוג של אתר מובנה (כלומר, אוסף דפים בעלי מבנה אחיד על בסיס תבניות), בו המשתמשים יכולים, בקלות יחסית, להיות שותפים: לערוך תכנים, להוסיף תכנים ואפילו להשפיע על הגדרת התבניות. דמוקרטיה בהתגלמותה! ה- WIKI הראשון נוצר ב- 1994 (WIKIWIKIWEB) והמושג עצמו הנו הפירוש המילולי בשפת הוואי ל- "מהר". רוב ה- WIKI's הנם טקסטואליים, אך בהחלט קיימים כאלו עם הרחבה של תמונות, סרטים ואפילו קול. WIKI מגלם בתוכו את היכולת לייצר בשיתוף ולעבוד בשיתוף. התבניות מנחות את אופן הכתיבה וקלות המימוש של הכלים היא שמבחינה בין כלי זה לכלי WCM (כלי ניהול תוכן WEB-ים אליהם הורגלנו בעבר). מנועי WIKI (המאפשרים יצירת אתרים שכאלו), ניתן להוריד חינם מהרשת. הדוגמא המפורסמת ביותר, וכפי הנראה גם המוצלחת ביותר למימוש של אתר WIKI הנה אנציקלופדיית ה- WIKIPEDIA. רבים הלעיזו וטענו שמשתמשים אינם יכולים להתחרות בפרופסורים הכותבים את האנציקלופדיות המסורתיות. על אפם וחמתם, הוכח, שה- WIKIPEDIA מתחרה באופן מכובד אל מול האנציקלופדיות המסורתיות, למרות חובבנות אפשרית של כותביה, ובוודאי משיגה כל אנציקלופדיה אפשרית ביכולת העדכניות שלה. למנועי WIKI יכולת נוחה ליצור קישורים בין המונחים / דפים / כותרות השונים הנמצאים בה, מה שמרחיב בממד נוסף את יכולות השיתוף.

  2. ה- Blog-ים- ה- Blog-ים, כפי שהוזכרו כבר, תוך תיאור עקרונות ה- WEB 2.0, הנם יומנים אישיים, דפים הנכתבים ע"י משתמשים, היוצרים רצף, לעיתים ממוקד נושא, לעיתים ממוקד רק בכותב וחוויותיו (Blog אישי). ה- Blog תמיד מתוארך. לכאורה, אין פה חדש. הורגלנו לרעיון הדפים אישיים כבר בעידן ה- WEB 1.0 והורגלנו ליומנים אלו ואחרים כבר בעבר. אך יש פה מספר חידושים:

    1. ברצף הכתיבה (לא דף סטטי, אלא אוסף דפים מתעדכן עם התקדמות הזמן).

    2. בעוצמה הנובעת מהכמות המפתיעה בהיקפיה. רק לקראת סוף 2006 נספרו 57 מליון Blog-ים!!!

    3. בייחוס הגבוה אותם מקבלים ה-Blog-ים בנפרד מכל פריטי המידע האחרים. משתמשים מבקשים להתעדכן בתכנים, תוך ציון תכני ה- Blog-ים בנפרד; משתמשים יוצרים סביבה של כותבי Blog-ים עם הווי משותף וקשרים שמעבר לקישורים שאולי נובעים מהתוכן; מנועי חיפוש למיניהם, הנותנים התרעות שבועיות קבועות על תכנים חדשים, מקדישים פרק נפרד ל- Blog-ים; ההתייחסות לתכני ה- Blog כבעלי ערך גבוה יותר, לעיתים מאותם תכנים לו היו מאוחסנים אחרת. אנשי ה- Blog מתייחסים לעצמם אפילו כסביבה נפרדת, עולם עצמאי ומלא, הלא הוא ה- Blogosphere. ה- Blog הנו קיצור של מושג ה- WEB-Log ושורשיו ותיקים יחסית (1995 כמושג עצמאי, דוגמאות דומות אף קודם). העדנה באה עם בשלות האנשים לתרום ידע ולכתוב על עצמם ובעצמם, מה שלא היה בשל בעבר. אנליסטים מציינים שכפי הנראה אנו מתקרבים לשיא. כמות ה- Blog-ים החדשים שיחלו ב- 2007, כבר תהיה נמוכה מזו של 2006. ימים יגידו. בינתיים, ה- RSS (שיתואר להלן) הנו אחד גורמי המפתח המרכזיים להצלחתו של ה- Blog

  3. וRSS- וRSS (Really Simple Syndication) הנה המצאה "חדשה" יחסית- משנת 2000. כותב התוכן (אתר/ דף מידע / Blog) נרשם ל- Feeds מסוימים המתייחסים לתכנים הנכללים בו, או לפורמט בו הוא כתוב (למשל- Blog). הקורא, באמצעות ממשק סטנדרטי מתאים, נכנס ומעיין מה התחדש בתכנים / פורמטים המעניינים אותו. הוא מעודכן באמצעות ה- RSS (המאגד) בדפים מהסוג שביקש, שתוכנם השתנה, או שהתווספו לרשימה. בדרך זו, קל לבנות אתרי קוראים מותאמים אישית. לדוגמא- משתמש יכול להגדיר שהוא מתעניין בחדשות ספורט וכלכלה, ודרך ה- RSS הוא יוכל לעיין באופן קבוע רק בחדשות בתחום זה. ה- RSS מאגד את שביקש, תוך סינון יתר עולם ה- WEB וניפויו. ישנם מספר פרוטוקולים דומים אחרים, דוגמת ATOM, המבוססים כולם על אותו עקרון.

  4. ווTAGGING - משתמשים, כמו גם כותבי תכנים יכולים לסמן את הדפים באמצעות תגיות (ה- TAGS). תגיות אלו, בין אם ציבוריות משותפות, ובין אם אישיות, מהוות בסיס ליצירת קישורים בין תכנים שונים המבוססים על התגיות המשותפות ביניהם. בניגוד לעולם התיוג המוכר לנו- הטקסונומיה (Taxonomy) בו רשימת התגיות הייתה אוסף סגור של ערכים המבוסס על עבודה מוגדרת ומסודרת של מומחי תוכן, הרי שבעולם ה- WEB 2.0, מדובר בתגיות הנוצרות באופן אסוציאטיבי וחופשי ע"י המשתמשים עצמם. אין רשימות ערכים מותרים. כל אחד קובע לעצמו, על פי הקשריו, את התגיות הנראות לו. אוסף זה של תגיות, נקרא Folksonomy (משחק מילים על ה-Taxonomy). דוגמא יפה למימוש התגיות הנה אתר ה- Flickr, אתר המהווה אלבום תמונות ענק, ובו כל אחד מתייג את תמונותיו (פתוח לקהל, או באופן אישי) באמצעות תגיות. אנשים נכנסים לאתר ו"מציצים" בתמונות השונות על פי התגיות השונות. האתר הפך לפורטל בפני עצמו, המאפשר הצצה בתמונות חדשות, תמונות מעניינות, תמונות פופולאריות, תמונה בפוקוס, הערות על תמונות, הפצת תמונות, ארגון תמונות ועוד.

  5. ןSOCIAL NETWORKING- בהחלט אפשר לתאר את כל היישומים לעיל ככאלו התורמים לרשת חברתית אחת גדולה. אך המונח Social Networking, בעולם ה- WEB 2.0, מדובר על יישומים שמטרתם לאפשר יצירת רשת חברתית. מייסדי הרשת מזמינים את עמיתיהם להצטרף. אלו שאכן עושים זאת, יכולים להמשיך ולהזמין את עמיתיהם הם להצטרף גם, ולאט לאט, בהדרגה הרשת החברתית מתרחבת. זו משמשת למטרות תפעוליות (ניהול ספר טלפונים עדכני), למטרות עסקיות (איתור אנשים בעלי ידע מסוים), ולמטרות חברתיות (הכרויות של אנשים עם פרופיל מסוים). תוכנת LinkedIn, אולי הידועה ביותר בתחום הנה עסקית-תפעולית וחברים בה כ- 9 מליון חברים. Orkut (של Google), לעומתה הנה בעלת אוריינטציה חברתית (הכרויות). Myspace הנה דוגמא לרשת חברתית מורחבת (מעין פורטל חברים) בעלת אוריינטציה חברתית, אף היא, הכוללת תמונות, סרטים, Blog-ים, פורומים, אירועים ועוד. בממוצע מועלים לאתר זה כ- 40,000 פריטים מידי יום!


איך הגענו עד הלום? מה הוביל את האינטרנט להתפתחויות כה מרחיקות לכת?

Musser & O'reillyו

מתייחסים לטכנולוגיה המאפשרת: מיליארד אנשים המחוברים לאינטרנט, יותר ממחצית ארה"ב מחוברים דרך פס מהיר ותקשורת רבה דרך ערוצים מקבילים נוספים (דוגמת הסלולארי).ומעל כל אלו, הטבע האנושי.

יישומי WEB 3.0 כבר בדרך. אלו עוסקים בתפיסה מתקדמת יותר: מעבר באינטרנט מהעולם הלא מובנה לעולם מובנה (של נתונים). דוגמא לתוכנות רלוונטיות כוללות Tagging אוטומטי, בינה עסקית ועוד. מעבר לעולם המחשוב הקלאסי של הפרדה בין תצוגה, ללוגיקה לנתונים. יצליחו? נחכה ונראה. בינתיים גם ה- WEB 4.0 צועד לכאן מרחוק, אך בבטחה.


וEnterprise 2.0: ה- WEB 2.0 בארגונים

המושג Enterprise 2.0 הנו מושג שבא לסמל את יישום תשתיות ה- WEB 2.0 וכליו בארגונים. בדיוק, כמו שלפני קרוב לעשור פיתחו את מושג האינטרא-נט, על בסיס האינטרנט, כך גם ה- Enterprise 2.0 על בסיס ה- WEB 2.0. עיון ב- WIKIPEDIA , כמו גם חלק מהאנליסטים (ראה לדוגמא Spanbauer), ממקדים אותנו בעולם ניהול הידע כמוטב עיקרי של שילוב ה- WB 2.0 בארגונים. אולם, נכון לחלק לטעמי, את ההתעניינות לשני רבדים שונים:

  1. אימוץ התשתיות הטכנולוגיות: פיתוח מודולים קטני משקל, שימוש בתפיסת ה-SOA ועוד יותר ה- SOAP, כתיבת AJAX , ביתא נצחי ויתר ההיבטים הטכנולוגיים תשתיתיים.

  2. אימוץ היישומים של סביבת ה-Web 2.0, בלוגים, Wiki (וגם Twiki - המאפשר קישור של אתרי Wiki שונים גם יחד תחת סביבה משולבת), RSS ו-TAGGING (כמובן מסוג Folksonomy ולא Taxonomy) יש המתייחסים ליישום Instant Messaging ומנועי חיפוש ארגוניים על מידע לא מובנה, כיישום ה-Web 2.0. המסופקתני.


במאמר זה ננסה להתמקד ברובד השני, אם כי בחלק מהמקרים קשה לבצע את ההפרדה (כאשר ארגונים למשל מצהירים שהם מיישמים WEB 2.0 בארגונם, אך לא ברור למה מייחסים).


הפרדה נוספת שחשוב לבצע, הנה בין שימוש בכלי ה- WEB 2.0 ע"י הארגונים, פנימה לטובת העובדים שמיועד פנימה לארגון (בדומה לאינטרא-נט), או החוצה, אל מול הלקוחות, השותפים והספקים (בדומה לאקסטרא-נט בהתאמה). יש ארגונים המשתמשים בחלק מכלי ה- WEB 2.0 ככלי שיווקי מול לקוחותיהם (למשל, המנכ"ל או אחד הבכירים משתף את הקהל הרחב בהרהורים שמאחורי הקלעים, באמצעות Blog). תופעה זו, של שימוש שיווקי, אם כי יש בה להעיד על שינוי תרבותי שיכול לסייע בעתיד לניהול הידע, אין בה כדי להעיד על ניהול ידע בפועל, הלכה למעשה. נתמקד במאמר, במידת האפשר, ביישומים בעלי אוריינטציה פנים ארגונית.


העובדות ברורות. יש כבר ארגונים שמיישמים Enterprise 2.0 בארגון. הבולטים שביניהם IBM ו- Motorola (ראו מאמרה של Scarff, 2006 ב- Knowledge Management Review) המספר בין היתר על 2,000 אתרי WIKI במוטורולה ו- 2,700 Blog-ים! אולם אין הם יחידים. חברות מובילות כמו Northwestern Mutual, Procter & Gamble, Ziba, Ford Motors co, Nike, Milestone Group, Pepsi, GM,XM Radio וחברות רבות נוספות מיישמות אף הן.


וHinchcliffe, מומחה לנושא Enterprise 2.0, ובעל בלוג בנושא, סקר בתחילת אפריל 2007, את התייחסות האנליסטים השונים לתופעה ובפרט להיבט השכל הקולקטיבי הארגוני:

  • וGartner מתייחס ל- hype וסובר שייקח 5-10 שנים להטמעת תפיסת השכל הקולקטיבי בארגונים.

  • וMckinsey, ערך סקר לאחרונה, לפיו כמחצית מהארגונים נוקטים גישה של שכל קולקטיבי בארגונם.

  • וFramington מצטט סקר שנערך אף הוא ב- 2007 ע"י Forrester Research ולפיו ישנו רוב מכריע של יותר מ- 90% מהארגונים המובילים העושים שימוש ביישומי ה- WEB 2.0 (WIKI, Blog ו- RSS).Hoover מדבר על סמך מחקרו על נתונים נמוכים יותר (כ- 50%), אך אינו פוסל שהתופעה רחבה יותר משחושבים.


מחקרים בקרב מנהלי מחשוב, מלמדים על רתיעה מגל הכלים החדש, כאשר עיקר החשש המוצהר הנו בגלל בעיות אבטחת מידע. אין לפסול על הסף, שישנו חשש, מוסווה עדיין, מהתקנות רבות בשטח, הגורמות לעודף כלים, חוסר תחזוקה ואובדן שליטה ברמת הקונפיגורציה. סה"כ האנליסטים אינם תמימי דעים עד כמה מדובר ב- Hype או בתופעה אמיתית. גם ארגונים שאימצו את הכלים, לא ברור לאף אחד, עד כמה משתמשים. ניתן לומר, להערכתי, שמדובר פה בתופעה שנכנסת לשימוש באופן שעדיין מגומגם. ראשית, הצעירים מאמצים אותה מהר יותר מהבוגרים. שנית, היא מאומצת בשטח יותר מאשר המטה וההנהלה מודעים. ברוב הארגונים שבהם היא נכנסת, מתחילים "לשחק" בה, אך היא אינה משמשת חלק מסביבת הכלים המרכזית של הארגונים. לפי Hinchcliffe הארגונים בתחילת 2007, מתחילים לרדת מהגזר, עליה ראינו אותם יושבים בשנת 2006. ועם זאת, הטמעת הכלים והתפיסה לוקחים זמן. להערכתי, הטמעת הכלים תהיה מהירה הרבה יותר מהטמעת התפיסה ולכן צודקים גם Gartner והטוענים ל-Hype (דוגמת Charles King אנליסט המצוטט ע"י Mclean). הטמעת התפיסה תונע, להערכתי, ע"י מספר גורמים מרכזיים:

  1. השימוש בפועל, המחנך לתרבות, גם כאשר אנו פחות מודעים לכך.

  2. המגמות החוץ ארגוניות- הצלחת ה- WEB 2.0.

  3. מגמות ניהול הידע בארגונים המטמיעות את תפיסת השיתוף כבר שנים, באופן הדרגתי אך יציב.

וKnowledge Management 2.0: ניהול הידע לאור קיום ה- WEB 2.0

כאנשי ניהול ידע, אנו מסתכלים מעט נבוכים על תופעת ה- WEB 2.0. שנים אנו נאבקים בתוך ארגונים המבקשים לנהל ידע, אם ברמת ההנהלה, ואם ברמת העובדים, אך נתקלים בפסיביות משמעותית של קבוצות גדולות של משתמשים, בעיקר מחוסר זמן (כיום מודעות והבנה של הצורך כבר ישנן). האם דווקא עכשיו, כאשר חיי העבודה משתלטים על כל שעות היום (בעקבות המחשבים הניידים, התקשורת מהבית, הסלולאריים וה- Emails), יש לאנשים יותר זמן בביתם והם מתחילים לשתף? אולי השיתוף נובע דווקא מכך שלא מדובר בתכני עבודה, ואם כך הדבר, בעצם הכנסתו של ה- WEB 2.0 לארגון, לא נרוויח דבר. האם יש משהו בכלי ה- WEB 2.0 שחסר לנו בכלי ניהול הידע המסורתיים, והוא המקל על השיתוף? מה שחשוב לנו, כמנהלי ידע, להבין, הוא- מה עומד מאחורי ה- WEB 2.0 ואיך נוכל לנצל זאת, אם בכלל למינוף ניהול הידע הארגוני? נשווה בין התפיסות בארבעה רבדים:

  1. ברובד תפיסתי אידיאולוגי.

  2. ברובד העקרונות המסדרים.

  3. ברובד הפונקציונאלי.

  4. ברובד התרבותי-ארגוני.


תפיסתית- אידיאולוגית

וDave Snowden, המוכר לכולנו כאחד מבכירי ניהול הידע באירופה ובכלל, גורס שה- WEB 2.0 עוסק בעיקרו בטכנולוגיה. זאת, בניגוד לניהול הידע. שוחרי ה- WEB 2.0, לדעתו מתעלמים מהיות האנשים והארגונים מערכות מורכבות ולא שטוחות, ולכן נוטים לייחס לעצמם יכולת שינוי גדולה מזו שאפשרית בפועל. אם מנסים להשפיע, כך אומר, ולא לתכנן בפועל את האבולוציה, ניתן להשיג תוצאות טובות בהרבה, מאשר אם מנסים לתכנן ישירות את הפתרון האידיאלי.

וSocial Computing, הוא מוסיף, אינו בחירת כלי אחד, טוב ככל שיהיה, מבוסס על קריטריונים מיטביים לשיתוף. Social Computing נוצר מכך שמאפשרים לכלים שונים להתפתח זה עם זה, יחד עם האנשים והסביבה. בדרך זו, תבניות חדשות של אינטראקציה מתייצבות ומתפרקות, ככל הנדרש, עד הגעה לנתיב המיטבי.


אציין, שלא כל העוסקים בניהול ידע מסכימים עם דרך זו. רבים מאיתנו, כן מאפיינים פתרונות, מתוך הנחה שאפיון ראשוני טוב הנו בסיס הכרחי ליצירת השיתוף והתחלה ברגל ימין, למרות שברור שהפתרון יתפתח עם הזמן וכל הזמן. תפיסה זו דווקא מתאפשרת כיום בסביבת פורטלים ואתרי ידע בהם ניתן לבצע שינויים קטנים והדרגתיים כל העת (בניגוד לגרסאות תוכנה שהורגלנו בהם במערכות המידע הקלאסיות), ותתאפשר עוד יותר אם הכלים יבוססו על טכנולוגיית ה- WEB 2.0 בה שינוי התוכנה הנו כה תכוף, עד כי ניתן להתייחס אליו כשינוי רציף לאורך זמן.

בכל מקרה, עמדתו של Snowden נאמרת בקול קם וברור. WEB 2.0 עומד במקום אחר מניהול הידע. מורכב יותר, בעל יותר רבדים, ולכן בעל פוטנציאל טוב יותר להשפיע על ארגונים.


ישנם אנליסטים שנקודת המוצא שלהם להשוואה באה דווקא מתוך מצוקה בה נמצא ניהול הידע. ניהול הידע וכלי ניהול ידע סובלים מיחסי ציבור גרועים ביותר. לדברי Gartner, הן מנהלני המחשוב והן המשתמשים פשוט שונאים אותם. על רקע זה, ברור למה יש התלהבות ממשהו אחר. נסייג את דברינו. לא כל כלי ניהול הידע דומים; חלקם גדולים ומסורבלים. ישנם גם ידידותיים יותר, אך הרושם הכללי אינו טוב דיו. ניתן אפילו למצוא מאמרים תחת הכותרת "האם ניהול ידע מת?". בואקום זה נכנסים כלי ה- WEB 2.0. הם מושכים את הקהל היות והם קטנים, קלילים וזולים (ראה Spanbauer בנדון). חלק מכותבי המאמרים מתייחסים ל- WEB 2.0 באהדה, בין אם כמושיע לניהול הידע (Cleaver) ובין אם ככלי עזר עבורו (Yeo, Spanbauer, Tebbutt).

ישנם היושבים על הגדר וחוששים ( McLean,Dale, Young, Carr ). אם WEB 2.0 הנו Hype, למה לרוץ ולנסות לאמצו לחיק ניהול הידע והשיתוף הארגוני. למה בכלל ההשוואה? טוב, להערכתם לא יכול לצאת מכך. ניהול הידע רק יינזק מהקשר.

ומהשוואה ברמה האידיאולוגית תפיסתית, נרד להשוואות ברמות מעט יותר פרקטיות:

עקרונות מסדרים:

בתחילת המאמר פרסנו שמונה עקרונות מסדרים של ה- WEB 2.0. נשווה עקרונות אלו לעקרונות ניהול הידע הארגוני:



עקרון מקביל בניהול ידע

עקרון WEB 2.0

הטכנולוגיה כפלטפורמה.

עולם ניהול הידע מתבסס על ארבעה רכיבים משלימים: תרבות, תהליך, מחשוב (טכנולוגיה) ותכן.

אף אחד מרכיבים אלו אינו עצמאי. יתר על כן, ידועה התבטאותם של Prusak ו- Davenport בנושא (בספרם Working Knowledge) שטכנולוגיה הנה הכרחית, אולם ארגון המשקיע בפעילות ניהול הידע, יותר מ-שליש ממשאביו לטובת הטכנולוגיה, אינו מנהל פעילות ניהול ידע, אלא פרויקט טכנולוגי.

1. ה-WEB כפלטפורמה

וWEB SERVICES.

ה- WEB SERVICES הנה הדרך המקובלת לשתף נתונים ומידע תלויי הקשר בחלוניות הפורטל ושולחן העבודה המקצועי.

בעולם ניהול הידע, אין אנו מתעניינים באופן הפיתוח (מסיבות אידיאולוגיות), אלא בדרך השימוש שלנו את היישומים שפותחו- דרך השירותים.

2. פיתוח שירותים

השתתפות פעילה של המשתמשים.

ניהול ידע עוסק בשיתוף ידע ושימורו לאורך זמן. ללא השתתפות פעילה של המשתמשים, לא נצלח לפעילות זו.

למרות זאת, בניגוד לעולם ה- WEB 2.0, שם ההשתתפות גורסת ביזור לקצוות, הרי שעולם ניהול הידע גורס שיתוף מבוקר: ניהול ותכנון הפתרונות ובקרה עליהם מהמרכז, העמדת שכבת משתמשים המתפקדת כמומחי תוכן האחראים להבטחת עדכון התכנים באופן שוטף ובחלק מהמקרים גם בקרה של תכנים המתווספים ע"י המשתמשים.

3. השתתפות פעילה של המשתמשים.

נכון באופן חלקי.

מובן שאם תהיה השתתפות פעילה בניהול הידע, יהיו תכנים רבים יותר ועשירים יותר, והשירות המוצע ישתפר בדרך כלל, אולם, אין בכך להצביע על אותה רמה כמו ב- WEB 2.0, שם התוכנה עצמה מבוססת בליבתה על תכונת השיפור האוטומטי כתוצר של הכמות.

4. השירות משתפר באופן אוטומטי ככל שמרבים לעשות בו שימוש

שכל קולקטיבי.

עולם ניהול הידע מבוסס על השכל הקולקטיבי. הראשונים שתיארו זאת היו Nonaka ו- Takeuchiבספרם The Knowledge Creating Company בו תיארו את הצלחת התרבות היפנית בפיתוח הידע כאשר הבסיס המרכזי הנו תרבות השיתוף היוצר את השכל הקולקטיבי הארגוני.

עם זאת, יסודות ניהול הידע אינם מקדשים את עיקרון הזנב הארוך. תמיד, נשמעת דעתם של כולם. אולם, לא על כך נבנית התפיסה ולא על הקצוות נבנים הפתרונות. להיפך;, באתרי תוכן וביישום פתרונות ניהול ידע רבים אחרים, קיימת חשיבות לגרעין המרכזי, ה- 20%, הנותנים את המסה הקריטית. זאת, בתקווה שהאחרים ישתתפו אף הם.

5. השכל הקולקטיבי (ועקרון הזנב הארוך)

התוכן הנו אחד מארבע רכיבי הליבה של ניהול הידע.

הוא אינו עומד עצמאי, אף בהחלט הנו ליבתי, יחד עם התרבות, התהליכים ואפילו המחשוב (הקרוי: תנאי הכרחי אך לא תנאי מספק).

בשנים הראשונות בהם עסקו בניהול ידע, עסקו פחות בהיבט התוכן, אך עם השנים השכילו להבין עד כמה התוכן הנו ליבתי. מרכזיותו באה לידי ביטוי במאמצים המושקעים בהיבטים הרבים הקשורים בארגון תכנים, הנגשה, עיבוד וסינון תכנים ועוד.

ידועה האמרה, שההבדל בין שלושה קליקים בגישה למידע, לבין חמישה קליקים, הנה שימוש או שימוש בידע. התכנים הנם הליבה, והנגשתם הנה קריטית ברוב פתרונות ניהול הידע הממומשים בפועל.

6. הליבה- מאגר התכנים

לכאורה, לא רלוונטי לעולם ניהול הידע.

ניהול הידע אינו עוסק בטכנולוגיה. עם זאת, כפי שכבר צוין לעיל, באתרי ידע, בקהילות ופורטלים, מיושמת תפיסה של פיתוח גרסא ראשונה, ולאחריה פיתוח רציף מתמשך של תוספות. הבסיס לכך נובע מהבשלה הדרגתית של הרצון לנהל ידע ע"י המשתמשים, כמו גם הבשלה הדרגתית של הבנת הצורך והפוטנציאל הגלום בשיתוף הידע. בבחינת "עם האוכל בא התיאבון".

7. הביתא הנצחית

לא רלוונטי לניהול ידע.

ניהול ידע אינו עוסק בפן הטכנולוגי, ולכן אין בסיס להשוואה בממד זה.

8. פיתוח עשיר במודלים קטני משקל



הסתכלות כוללת על הטבלה, מלמדת לטעמי, כי הפערים התפיסתיים בין WEB 2.0 לבין ניהול הידע, אינם מהותיים. ישנם פערים, בעיקר בנושא המרכוז-ביזור, אולם רוב היבטי ה- WEB 2.0 הנם חלק מתפיסת ניהול הידע המסורתית.


יכולות פונקציונאליות:

כלי WEB 2.0 ניתנים לשימוש בתוך ארגונים ללא שינוי. יתר על כן, רבים מהם ניתן למצוא חינם, או במחירים נמוכים יחסית. יחד עם זאת, התפתחו בשנה האחרונה מספר כלים ייעודיים המתאימים את כלי ה- WEB 2.0 לסביבה הפנים ארגונית: ברמות האבטחה, ביכולות לצרף קבצים, ובקישור למערכות הארגוניות השונות. דוגמאות לכלים אלו כוללות לדוגמא את Koral, Illumio, iUpload (ראה מאמרו של Spanbauer בנושא).

להלן השוואה פונקציונאלית הבוחנת את רכיבי השיתוף הקיימים ביישומי WEB 2.0 מקובלים, והמקבילה (החלקית או מלאה) הקיימת בכלי ניהול הידע המסורתיים. ההשוואה הנה פונקציונאלית ואינה מתייחסת להיבטי תשתיות, או היבטי מחיר.



פערים

רכיב עם תכונה דומה בכלי ניהול ידע מסורתיים

תכונה

רכיב WEB 2.0

וWIKI נחשב ידידותי לעדכון ע"י המשתמשים, הן ברמת התוכן והן ברמת המבנה (עדכון חופשי ברמת המבנה- יכול לשמש גם חסרון);

וWIKI מכיל אפשרות הבניה טובה של קשרים;

לכאורה, ישנו חסרון ל- WIKI: יישומי WIKI הנם הומוגניים (לכל אתר), אך חסר זה מתבטל ע"י שימוש ב- TWIKI או ע"י קישור בדף HTML הקושר מספר אתרים יחדיו

כלי WCM- Web Content Management tools. כלים המשמשים לניהול אתרים עתירי תוכן (פנים וחוץ ארגוניים).[2]

דפי ידע מובנים


WIKI

החידוש המרכזי ב- Blog אינו באופן המימוש, אלא ברעיון. לכן, לא מפליא שניתן לבצע את המימוש בפועל בכל כלי. הצלחתו המרכזית של ה- Blog, להערכתי, הנו בבלוגוספירה- יצירת תת עולם בו החברים בו נותנים עדיפות לפריטי תוכן של עמיתיהם על פני תכנים אחרים, במנועי החיפוש ויישומי ה- RSS.

ניתן למימוש במספר כלי ניהול ידע קלאסיים, אם כלי ניהול תוכן, כלי WCM או פורטלים. פתרון ניהול ידע שאינו וירטואלי, אך מזכיר מאד בתכונותיו את היומן: ה- Story telling.

יומן אישי, עם יכולת גישה ליומן כיומן שלם (ולא עמודים בודדים של תאריך מסוים) המאפשרים לראות כל פעם את התכנים החדשים ולאחריהם את יתרת התכנים.

Blog

וAlerts בכלי ניהול התוכן ובפורטלים;

חיפושים קבועים במנועי החיפוש;

חלוניות של הודעות, חידושים ועדכונים בדפי הפורטל השונים.

התרעות על פריטי תוכן חדשים ושינויים בפריטי התוכן הקיימים- לפי קטגוריות

RSS

ישנם מספר פערים:

א. האם כל אחד מתייג את אותו הדף (ב- WEB 2.0), או רק המחבר מתייג (בכלי ניהול הידע).

ב. מהות התיוג- אישי סובייקטיבי (WEB 2.0) או ארגוני אחיד (ניהול ידע)

ג. אופי התיעוד- פתוח לחלוטין ב-WEB 2.0 (בהמשך לסעיף קודם של הפער) או מול רשימות סגורות בניהול ידע.

בפורטלים- תפריטים;

במנועי חיפוש- מאפייני חיפוש (מתקדם);

בכלי ניהול תוכן- תפריטים + מאפיינים.

כל אלו מבוססים Taxonomy (מאפיינים אחידים ברמה ארגונית / מחלקתית).

יכולת תיוג פריטיתוכן באופן סובייקטיבי אישי.

TAGGING

(Folksonomy)

קהילות ה- WEB 2.0 ברובן על בסיס תחביבים ותחומים אישיים (דוגמאות-del.icio.us שיתוף תגיות ומועדפים;

Yutube שיתוף סרטוני וידיאו; Flickr שיתוף תמונות).

קהילות הידע לעומתן, הנן בדרך כלל על בסיס מקצועי.

שני הכלים נותנים מעטפת של שיח ושיתוף קבצים + ארגון התכנים עפ"י קטגוריות מובנות.

קהילות ידע


יצירת קהילות משותפות


SOCIAL COMPUTING

היות וכפי שראינו שעקרונות ה- WEB 2.0 הנם עקרונות של ניהול ידע, לא מפתיע לראות, שלמרות שהיישומים שונים חלקית בין העולמות השונים, ניתן למצוא עקבות לרוב תכונות היישומים, בכלי ניהול ידע מסורתיים. אך לא די בכך כדי להצליח. כפי ש- Snowden כתב, עדיפה סביבה בה יש מגוון כלים משלימים המסייעים יחד עם פרמטרים של סביבה ואנשים לאפשר את ניהול הידע. ולכן, דווקא קיום כלים, עם תכונות דומות, אך דגשים שונים, יש בה כדי להוסיף, ולא כדי לגרוע. אם ה- WEB 2.0 היה כולל כלים שונים לחלוטין מאלו להם הורגלנו, לא היה ברור אם ישתלבו בתפיסת ניהול ידע. אך, היות ומדובר בהשלמה- יש לה בהחלט מקום.

--------------------------------------------------------------------------------

[2] כלים מקובלים בנושא: CMS, Scepia ועוד.


השוואה תרבותית ארגונית:

נפתח בדבריו של Carswell. הרבינו לדבר על משתמשים, אך ראוי שנשים לב גם לגילם. החברה' הצעירים הנם אלו המאמצים העיקריים של ה- WEB 2.0. Carswell לוקח זאת למקום שציפייתם (של צעירים אלו) תהיה שאותם כלים יעמדו לרשותם בארגון. להערכתי, ניתן לקחת זאת לכיוון נוסף אחר: יתכן וניתן ללמוד מכאן, שאנו בניהול הידע הארגוני, יכולים לאמץ אל לבנו ונמשוך את הדור הצעיר, שקל לו יותר לאמץ את השינויים התרבותיים והחידושים הטכנולוגיים ובעקבותיהם יבואו נוספים.

וSolobak טוען שכמו בניהול ידע, כך גם ב- WEB 2.0: לא מספיק שהכלים יתקיימו, כדי למשוך אנשים ולדאוג שיבואו. יש לייצר השקעה רגשית במעטפת התומכת, והיא שתגרום לשימוש. יש סיבה שמשתמשים בכלים ויש לייצר את האמון, ואת ההתעניינות כדי שישתמשו בהם ויהפכו אותם לשימושיים. נדרשת רשת אנשים שרוצים להשתתף, בתור תנאי ראשוני.

הסתכלות בדבריו מלמדת שאותם אתגרים תרבותיים ארגוניים של ניהול הידע, קיימים גם ב- WEB 2.0: הצורך באמון, עניין ומכאן שימוש ושותפות.

השאלה היא האם הצליחו בזכות ה- WEB 2.0 ללמוד איך ליצור אמון ורשתות של משתתפים? ועד כמה חזק צריך להיות אמון זה והקשר בין המשתתפים כדי שיסכימו לשתף גם תחת אילוצי הזמן הבעייתיים?

וCleaver מצביע על הבדל משמעותי, שיכול לתת מענה לשאלה זו: בניהול ידע, אנו מתרכזים בארגון. בניהול אותם נושאי ידע ששיתופם ושימורם ישפר את השגת יעדי הארגון. אולם, ל- WEB 2.0 מטרה אחרת. היא אינה עוסקת בארגון. היא עוסקת באנשים. אם נשכיל בניהול הידע, לתת לאנשים לשתף את אשר הם רוצים, ולמקד את ניהול הידע באנשים עצמם (ולא בדרג ה- VP's) הרי שנצליח גם בניהול הידע להשיג את אמונם, זמן והשתתפותם הפעילה.

וTebutt ממשיך עם קו מחשבה דומה. התרגלנו להכריח את האנשים לשתף ידע בארגונים. לא הצלחנו. בואו נעבור להתנדבות. הארגון נעשה חברתי. כלים לשיתוף חברתי הוכיחו את עצמם. אם נאמץ את הכלים הפופולאריים האלו, בעצם נעלה עוד שלב עם ניהול הידע, תהליך שכבר הורגלנו אליו בעבר, כאשר ניהול הידע שינה את צורתו פעם אחר פעם. מהות השינוי הנדרש- מעבר למצב התנדבותי. לא עוד להכריח את האנשים לשתף ידע, אלא לאפשר להם לפני רצונם. כאשר אנשים מתערים חברתית, הם שמחים לשתף. גם בנושאי עבודה. Tebutt חוזר גם הוא על מוטיב האנשים- עיסוק במערכות תומכות אנשים. אחרי הכל, הידע טמון באנשים ומכאן יגיע גם הערך המוסף לארגון.


סיכום:

יש משהו באוויר. WEB 2.0 מביא איתו חידושים לעולם ניהול הידע, אם בעיסוק באנשים, אם בביזור לקצוות, ואם בכלים עצמם. ראוי שנאמץ את הכלים. חלק להערכתי יצליח יותר (WIKI) וכדאי לאמצו במהירות, וחלק יצליח במידות קטנות יותר (Blog) וכדאי לאמצו בזהירות. אך כפי ש- Snowden אמר, Social Computing נוצר מכך שמאפשרים לכלים שונים להתפתח זה עם זה, יחד עם האנשים והסביבה. כדאי להערכתי שכלים אלו יהיו בסביבה. גם כי יש להם דגשים משלהם (אם כי אינם חדשניים בתחום השיתוף); גם כי האנשים יצפו למצוא אותם בארגון (במיוחד הצעירים, כדברי Carswell); וגם כי רוח חדשה חיובית נושבת מהם ואין פסול בהתרעננות והיצמדות לדברים חדשים בעלי תדמית חיובית.

אך עם זאת, כדאי להיזהר. ההצלחה לא תגיע מאימוץ הכלים. גם יש להיזהר באופן אימוץ העקרונות. לא נראה לי כי עולם ניהול הידע בשל לביזור לקצוות שאנו רואים ש- WEB 2.0; לא ברור אם ניהול הידע יכול להתנהל ללא שליטה וללא הכוונה ארגונית, ולאפשר לאנשים רק לשתף היכן שירצו וניהול הידע כבר יגיע. כבר היינו שם, בתחילת ימי ניהול הידע (לפני עשור ויותר) ולא הצלחנו. שומה עלינו גם לזכור שהמסה היא גורם קריטי להצלחת ה- WEB 2.0. כאשר יש כל כך הרבה אנשים בעולם, מספיק שהמיעוט ישתף, ואנו נהיה בתחושה שהעולם כולו משתף כל העת. Folksonomy יכול להצליח במקום בו יש כמות כה גדולה של מתייגים, שלא משנה איך נתייג אנחנו, מספיק אנשים יהיו שותפים להלך חשיבתנו, ונמצא מידע וידע טובים עם תיוג זהה של אחרים. העולם הארגוני נוהג אחרת מעולם האינטרנט. למדנו זאת כבר ב- WEB 1.0 כשהבנו שלא ניתן להקים פורומים (שכל כך מצליחים באינטרנט) ולראות הצלחה בארגון. בעולם הארגוני אין לנו את המסה הזאת, ולכן עיקרון הזנב הארוך, לא נראה שיכול להתממש ברוב המקומות. במקומות שכן, ניתן וכדאי לאמצו בשמחה.

יש משהו באוויר. לא מדובר רק ב-buzz . בואו נאמץ אותו באופן מושכל; בעיניים מפוכחות. ללא התעלמות (Semple) ללא עודף התלהבות (Snowden). ברמת הכלים, כהרחבת ארגז הכלים הקיים שלנו; ברמה התפיסתית, ביזור שילטה במקומות בהם אנו מזהים בשלות והתאמה (בעיקר של משתמשים שמוכנים לשיתוף). כולנו נרוויח.


ביבליוגרפיה 1. Carswell S. (2007) The 100% guaranteed easiest way to enterprise 2.0?- Talkback Retrieved March 15, 2007 (link isn't available) from 2. Cleaver M. (2006a) Knowledge Management 2.0 and Microsoft Office SharePoint Server (MOSS). Retrieved April 9, 2007 from http://billives.typepad.com/portals_and_km/2006/09/knowledge_manag.html 3. Cleaver M. (2006b) Knowledge management is dead. Long live Knowledge Management. Retrieved March 13, 2007/ 4. Cleaver M. (2007) Knowledge Management revisited: Enterprise 2.0. Retrieved March 13, 2007 from http://martin.cleaver.org/blog/2007/03/04/knowledge-management-revisited-enterprise-20/ 5. Dale S. (2007). Knowledge Management (KM) and Social Computing – are they the same? Retrieved April 2, 2007, from http://dissident.typepad.com/my_weblog/2007/04/knowledge_manag.html 6. Dennison R. (2006) Using wikis for collaboration and KM at BT. Knowledge Management Review. Chicago: 2006.Vol.9, Iss. 5, 5 7. Framington H. H. (2007) CIOs use Web 2.0 to keep up with competition: study (Electronic version). Computer World March 26, 2007 8. Graham P. (2005) Web 2.0. Retrieved March 11, 2007 from http://www.paulgraham.com/web20.html 9. Hinchcliffe D. (2005) 10 Issues Facing Web 2.0 Going Into 2006. Retrieved March 11, 2007 : 10. Hinchcliffe D. (2006) Thinking in Web2.0: sixteen ways. Retrieved March 11, 2007 11. Hinchcliffe D. (2007a) Leveraging the convergence of IT and the next generation of the Web. Retrieved March 15, 2007 12. Hinchcliffe D. (2007b) More results on use of Web 2.0 in business emerge. Retrieved April 8, 2007 13. Hoover N. (2007) Most Business Tech Pros Wary About Web 2.0 Tools In Business (Electronic version). Information Week February 26, 2007. http://km-consulting.blogspot.com/2007/03/km-as-discipline-has-been-disrupted-by.html 14. Kainy O. (2007). Enterprise Wiki: An Emerging Technology to be Considered by the AEC Industry. Retrieved March 27, 2007 15. Markoff J. (2006) Entrepreneurs See a Web Guided by Common Sense (Electronic version). The New-York Time 2006, Nov. 11 16. McLean D. (2007) The new web: rewards and risks for businesses (Electronic version). PCWORLD January 25, 2007. 17. Musser J. & Oreilly T. (2006) Web2.0 principles and best practices (Electronic version). Oreily radar, Fall 2006. 18. O'reilly T. (2005). What is WEB2.0- Design patterns and Business Models for the Next Generation of Software. Retrieved March 4, 2007, from http://www.oreillynet.com/pub/a/oreilly/tim/news/2005/09/30/what-is-web-20.html 19. Oreilly T. (2006) Web 2.0 compact definition: Trying again. Retrieved March 4, 2007, from http://radar.oreilly.com/archives/2006/12/web_20_compact.html 20. Scarff A. (2006) Advanced knowledge sharing with Intranet 2.0. Knowledge Management Review. Sep/Oct 2006 ; 9, 4. 21. Semple E. (2007) The 100% guaranteed easiest way to enterprise 2.0? Retrieved March 15, 2007 22. Singel R. (2005) Are you ready for Web 2.0? Retrieved March 10, 2007 from http://www.wired.com/science/discoveries/news/2005/10/69114 23. Snowden D. (2007) Weltanschauung for social computing. Retrieved March 15, 2007 24. Sobolak B. (2007) Web 2.0 and Knowledge Management at KM Chicago. Retrieved March 15, 2007 25. Spanbauer S. (2006) Knowledge Management 2.0: New focused. Lightweight applications rewrite the rule about KM (Electronic version). CIO. Dec 1, 2006 Vol. 20, Iss. 5; 1 26. Tebbutt D. (2007) Breathing new life into KM. Retrieved March 15, 2007 27. Weinberger D. (2007) The real difference between the two 2.0s. KM World, Feb 2007, 16, 2 28. Wikipedia (2006) Web 2.0 Retrieved March 11, 2007 from http://en.wikipedia.org/wiki/Web_2.0 29. Yeo L. (2006) Ideas for knowledge management in Web 2.0 world. Retrieved March 15, 2007 30. Young R. (2007). KM, as a discipline, has been disrupted by distruptive technologies. Retrieved March 27, 2007, from http://km-consulting.blogspot.com/2007/03/km-as-discipline-has-been-disrupted-by.html





Comentários


bottom of page