נכתב בשיתוף עם טל אלון
מי מאיתנו לא נעזר לעיתים בפתקית נצמדת המזכירה לנו דבר מה חשוב בהקשר מסוים? לדוגמה, פתקית עם מספר טלפון של איש הקשר המרכזי המוצמדת לסיכום ישיבה או reminder בoutlook (פתקית וירטואלית...) המזכיר לנו להפיק דו"ח שבועי בנושא מסוים?
הפתקיות, באנלוגיה לעולם ניהול הידע, מספקות לנו שכבת ידע נוספת על האובייקט אליהן הן מתייחסות.
כל פתקית מהווה הסבר או פירוש לשכבת המידע המקורית, ונקראת במינוח המקצועי- Annotation.
כמובן שניתן לייצר הערות הסבר לצרכים שונים. השימוש במינוח Semantic Annotation (הערות הסבר למתן הקשר) בא ללמד על מטרתן של הערות אלו- כאמצעי למתן הקשר למסמך/לקובץ אליו מקושרות.
אותה שכבת ידע נוספת אודות מילות מפתח, המלמדת על הקשר המסמך/הקובץ הנה רכיב משמעותי בעולם ה- WEB3.0, המעמיד את ההקשר האוטומטי במרכז, ואכן נקרא גם ה- WEB הסמנטי.
בפועל נוצר ה- Semantic Annotation באמצעות זיקה בין מילים במסמך / בקובץ למאגר סמנטי (semantic repository) המנוהל בנפרד כמאגר מרכזי.
השימוש במאגר סמנטי, אליו מקושרות ישויות תוכן וערכיהן, דוגמת מדינות ושמותיהן (אנגליה, צרפת, וכו'), ארגונים ושמותיהם (IBM, FOX, וכו'), מאפשר לנו להבין את ההקשר הנרחב של אותן ישויות, שכן הישויות מנוהלות כמפת קשרים (אונטולוגיה) בצירוף מידע משלים.
השימוש במאגר סמנטי מאפשר לנו:
1. לזהות את מילות המפתח במסמך נתון.
2. ללמוד מכאן על ההקשר של המסמך.
3. להרחיב את הידיעה אודות משמעות מילות המפתח באמצעות פתיחת הצוהר להקשר נרחב יותר לגביהן.
המאגר הסמנטי מאפשר לנו לתייג את המסמך או את פיסת הידע על פי ההקשר האונטולוגי של ישויות התוכן שבו (מדינות, ארגונים, ערים, וכד'), ובכך ממקד אותנו בעולמות התוכן הרלוונטיים. מיקוד זה מסייע להתמודד עם בעיית היצף המידע שעובדי הידע מכירים כה מקרוב...