הארכיטקטורה לניהול ידע כוללת 4 רכיבים מרכזיים. ארכיטקטורה זו רלוונטית לכל מאגר ידע ממוחשב שמוקם, בין אם הוא משולב במערכת התפעולית הקיימת (ה-ERP, ה-CRM או כל מערכת אחרת), בה הגישה המרכזית הינה ב-Push ובין אם המאגר מהווה חלק מבנק הידע המרכזי, שהגישה אליו הנה בעיקרה ב-Pull. רכיבים אלו כוללים:
הגדרת מאפיינים מרכזיים לפריטי הידע שינוהלו. מאפיינים אלו הנם קשיחים במערכת תפעולית ויכולים לכלול לדוגמא את המגזר של הלקוח ממנו נבנה הטיפ, המוצרים אותם רכז, או כל מאפיין אחר שיסייע בשימוש חוזר לטיפ לקבוצה גדולה יותר של מקרים (הכללה). בבנק ידע, מאפיינים אלו יהיו האינדקס ההיררכי, או במילים "מקצועיות" הטקסונומיה (Taxonomy) של בנק הידע. הטקסונומיה הנה חשובה ומסייעת לשיטוט המסודר במאגר, אך מעבר לכך חשובה מאד כדי להימנע מעודף מידע (Information Overload).
הגדרת הפלטפורמה בה מאגר הידע מנוהל.
הגדרת אמצעים להצגת הידע למשתמש. יש לתת יתר תשומת לב לסעיף זה שכן כל מטרת ניהול הידע, הנה שאנשים יעשו שימוש בידע שנצבר. בבנק ידע אמצעים אלו יכללו שיטות המאפשרות גישה מהירה ביותר לפריטי הידע, הן דרך שיטוט והן דרך חיפוש. מעבר לכך הם יכללו אמצעים כ- Banners, הודעות מתפרצות וסינון כדי לאפשר Push ברמה מסוימת, אך שמירה על סינון בו בזמן. במערכת תפעולית, האמצעים להצגת הידע יהיו שונים. אלו יכללו ניתוח מדויק של המסכים / כפתורים שם ישולב הידע בתוך המערכת הקיימת.
הגדרת אמצעים לעדכון תוכן מאגר הידע. קטע זה הוא מן הקשים, שכן כולל אלמנטים מחשוביים, אך הרבה יותר מכך, דורש שינויים תהליכיים, ולעיתים אף דורש פעולות אקטיביות למשיכת הידע. אך על כך, בסקירה נפרדת.