top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר מוריה לוי

גלגולי לשון - סיכום ספר

עודכן: 13 באוק׳ 2023


עטיפת הספר

גלגולי לשון: מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם הינו ספר מרתק, ובכל זאת, עלי להקדים ולהסביר את חשיבותו בהקשר של עולם תוכן העוסק בידע. כאנשי ניהול ידע אנו לוקחים בחשבון, כברירת מחדל, תשתית של שפה המהווה יסוד לשיתופיות. אלו העוסקים בכתיבת תוכן או עריכתו, יותר ערים ללשון, אך גם להם, פעמים רבות, היא מובנת מאליה. ספר זה. שנכתב ב- 2005 פותח צוהר להבנת התפתחותה של השפה, שבלעדיה לא היינו יכולים לשמר את הידע שלנו, לשתפו, להנגישו ואפילו לפתחו. הספר נכתב על ידי גיא דויטשר, שהינו ישראלי, במקור דווקא בשפה האנגלית, ובהמשך תורגם בסיועו של עומרי אשר לעברית. הוא אינו עוסק בשפה ספציפית זו או אחרת, אלא דן במשפחת השפות, תוך התייחסות רחבה לתהליכים הקשורים בהתפתחותן.


מפת הספר:

גורמי שינוי:


בספר העוסק בשפה, יש חשיבות מכרעת להיקף הדוגמאות בלשון בה כתוב הספר. ואכן, הרבה מהדוגמאות הותאמו לעברית, והתוצאה מרתקת, ולא רק לאקדמאים חובבי לשון. הספר מומלץ.

מפת הספר

חידת המצאת השפות

השפה בה אנו מתקשרים זה עם זה, ואפילו חושבים בהרהרנו עם עצמנו, מידי יום ומידי שעה- נראית לנו ברורה מאליה. עיון בשפה, בכל שפה, מלמד, שמדובר במלאכת מחשבת המורכבת לא רק מאוסף מילים המהווים עצמים, ואוסף פעולות החלות עליה, אם כי בבניין, אפשר לומר אפילו- בניין הבנוי לתלפיות. מבנה זה מאפשר לנו להשתמש במילים הנראות דומות זו לזו, אך בשינויים קלים הוא מאפשר לנו להביע זמנים שונים, מושאים שונים לפעולה, שייכות, , ועוד. כל זה ידוע לכל ילד ולכל תלמיד לשון בבית הספר; היכן החידה? החידה נעוצה במורכבותם של מבנים אלו ובשאלה, האם הם מתארים התפתחות שנוצרה עם השנים, שלב אחר שלב, או הם חלק מבריאה או המצאה- משהו שהונחת מלכתחילה- על כל המבנה המפואר שלו, כל זמניו, בנייניו ויתר מרכיביו. מחד, לא ברור איך בני אדם היו יכולים לייצר רעיון של תבניות כל כך מתוחכם? מאידך, לא ברור, אם כבר נוצר מבנה שכזה, איך יש בו (ובכל שפה זה כך) כל כך הרבה חריגים שאינם מתנהגים כפי שהיינו מצפים? הספר מנסה להציע פתרון לחידה- השפות הן התפתחותיות. דויטשר מציע הסבר, איך התגלגלו הלשונות והתפתחו כפי שאנו מכירים. הוא מתבסס על כך שהשפות נמצאות בתנועה מתמדת של השתנות. השפות אינן סטטיות, אלא עוברות שינויים בכל תקופה. אופי השינויים העיקריים:

  • מילים חדשות הנוספות לשפה (בכל תקופה ותקופה) דוגמאות בעברית: גלידה (מ.ל.)

  • מילים שמפסיקים לעשות בהם שימוש דוגמאות בעברית- מפזז

  • מילים המשנות את משמעותן דוגמאות בעברית: נורא במקרא- מלשון יראה; כיום מלשון terrible.

  • הוספת תנועות דוגמאות בעברית: תנועות עזר נוספו בימי בית שני

שום מרכיב אינו עמיד בפני התנועה. הכל השתנה- צלילים, משמעויות ומבנים לשוניים. ההנחה היא שמלכתחילה כל העולם היה "שפה אחת ודברים אחדים" (מגדל בבל), ובהמשך נפצו העמים לכל עבר, ושפתם השתנתה, כל אחד בכיוון אחר, אך כולם עם חוקיות בתנועה.

גורמי שינוי:

חיסכון

אנשים מנסים לחסוך, היכן שניתן.

להלן סוגי החיסכון האופייניים את השתנות הלשונות:

  1. מעתק צלילים- עוברים לעשות שימוש בצלילים שנוח יותר להגות מבחינת המאמץ של מיתרי הקול. דוגמאות- מעברים של b > p g < k ; d > t ; ועוד.

  2. הידמות- כאשר צלילים שונים נמצאים בסמיכות זה לזה, לעיתים נוח יותר להפכם לאותו הצליל somno > sonno באיטלקית, או התדמות > הידמות, ינפול > יפול בעברית.

  3. שחיקתן של תחילת המילים- דוגמא: כנסו בבקשה (במקום היכנסו בבקשה)

  4. שחיקתן של סופי המילים (שכיח מאד)- דוגמא: nich הנהגה בגרמנית במקום nicht.

  5. צמצום יחסות- הסבר: יחסות הינן תוספות למילה המאפשרות ללמד על תפקידן התחבירי במשפט (נושא, מושא ישיר או עקיף). במקור, השפות ההודו אירופאיות היו עם מערכות של שמונה יחסות (!) אך כיום מעטות השפות הכוללות יחסות, וברובן של אלו, היקף היחסות צומצם עד מאד.

  6. צירוף מילים למילה משותפת. חיסכון זה הינו משמעותי ביותר והוא הבסיס למבנים דקדוקיים: הכנסתיה = הכנסתי אותה וכדומה. כל הכינויים החבורים הנוספים למילים (דוגמת הכנסתיה, כיסיתו וכו) הינם כולם תוצאה של התפתחות זו, על פי ניתוחו של דויטשר. כנ"ל תחיליות מילים (נשמור-אנחנו נשמור; תשמור- אתה תשמור וכו).

דחף הבעה

בניגוד מוחלט לרצון לחיסכון, שנראה אולי אפילו כעצלות, או יש ויאמרו- שימוש לא נאות ומדויק בשפה, ישנה תנועה הנראית הפוכה מהחיסכון- הוספה.

הקטגוריות המשמעותיות של שינויים הקשורים בדחף הבעה:

  1. הדגשות והכברת מילים- אנשים מבקשים להדגיש מילים במשפט, ומתוך שכך, מוסיפים מילים שמטרתן לייצר עושר הבעה. לעיתים התופעה נובעת משימוש יתר במילים, המחלישה את האפקט שלהם, ואז נוספת מילה אחרת למשפט, שמטרתה להחזיר את אפקט העוצמה. דוגמא פשוטה היא שימוש יתר במילה אסון (אפילו, כדברי מחבר הספר- לתיאור תספורת שלא הצליחה) וכתוצאה מכך שימוש רב כיום בביטויי הדגשה דוגמת extra, super, hyper ועוד. אם לו (ויש כאן חזרתיות) > אילו. ובהמשך אף אילו > אפילו, וכו. דוגמא מסוג אחר יכולה להיות- אלך אליו אל אחי. ברור כי יש כאן כפילות, שמטרתה הדגשה.

  2. מטאפורות- המטאפורות הינן המנגנון העיקרי המשמש להרחבת השפה מעצמים גשמיים למושגים מופשטים. כמעט בכל משפט אנו עושים שימוש במונחים מופשטים דוגמת קיצוץ (בתקציב, לא רק של ירקות), צניחה (של מחירים ולא של עצמים מהשמים) וכו'. כל אלו התפתחו כחלק מדחף ההבעה, תוך שימוש במטאפורות. לעיתים אפילו, משמעותה המקורה של המילה אבד, ורק המונח המופשט נותר בשימוש (שפוי- חסר מהמורות). באופן דומה, מונחים הקשורים במקום הושלכו למרחב הזמן (מ, עד) ולמרחב של גורם וסיבה (מ,על, מאחר וכו), ומילות גוף התגלגלו למבנים דקדוקיים.

  3. מעבר משמות עצם לפעולות ולהיפך- מאד טבעי לנו כיום לקחת שם עצם ולהפוך אותו לפועל, וגם ההיפך קורה ולא מעט. לחלוב חלב? הרי כאן שם עצם שהפך גם לפעולה. משחק- בא מהפועל לשחק, ומקלט רדיו מהפועל קלט וניתן להמשיך ללא סוף.

השאיפה לסדר

השאיפה לסדר, או במילים אחרות-האנלוגיה, הוא היסוד הממציא העיקרי בכל שפה. היכולת לייצר דפוסים אחידים, תבניות על פיהם תפעל השפה, מאפשרים את הרחבתה, אך מאפשרים גם שליטה ויכולת שימוש בה, ללא זיכרון אינסופי, לנו כבני אדם.

תבניות אלו התפתחו, כהצעת דויטשר, בחמישה שלבים (המתוארים בספר) והן שיצרו את השורשים העיצוריים (כפי שיש בעברית), את שילוב התנועות ויישום הזמנים, ואת המעבר המוסדר בין פעלים לשמות עצם כדפוס, וכן ההיפך- משמות עצם לפעלים. מלכתחילה היו בעיקר פעלים חלולים (כמו "מות") אך בהמשך, עם התפתחות כל השלבים נוצרו דפוסים שהכריעו את הכף לטובת השורשים התלת עיצוריים כעיקר.

התפתחות השפה

ראינו תנועה של המילים והמבנים הדקדוקיים הנלווים אליהם, תנועה מסוגים שונים: חיסכון, דף הבעה, ופתאום- מעין רצון לסדר. התנועה הינה מחזורית: חיסכון ושחיקה, ולאחריהם הרחבה וחוזר חלילה. ולא משנה מה קודם ומה אחר כך...

התפתחות השפות כללה מעבר להתפתחותם של המילים והמבנים, גם מרכיבים נוספים:

  • יצירת משפטים בהם יש חשיבות לסדר המילים ולקרבתן של המילים זו לזו

  • הוספת שמות תואר (גדול, יפה וכו); הוספת תארים גם לפעלים (במהירות, בנימוס וכו).

  • הוספת תחביר המתייחס לנושא הפעולה, מושאה ולמשתתפים אחרים

  • מבנה היררכי מרובד. יצירת משפטי זיקה (מעין משפט קטן המשועבד למשפט גדול יותר וחוזר חלילה- דוגמת- הילד, שעליו שמרתי, הלך לישון).

סיכום- מה ניתן ללמוד ממה שתואר לעיל (וממה שלא תואר, עקב קוצר מקום וזמן):

  1. שפה היא מתפתחת ולא מומצאת.

  2. חריגים נראים כאלו בדיעבד, אך במקור נובעים משרשור של שינויים מהסוגים שהכרנו, שכל אחד מהם הינו הגיוני בפני עצמו.

  3. השפה לא נבנתה כתכנית אב ולכן הסדר והבלגן מעורבבות בה גם יחד.

בנימה מהורהרת ניתן להוסיף, כי השפות המורכבות הולכות ומצטמצמות. האינטראקציה עם אנשים אחרים, דוברי שפות שונות, כמו גם הכתיבה, גורמות לשינויים המפשטים את השפות. קצב התמותה המשוער הינו שפה לשבועיים. לפי חישוב פשוט בסוף המאה ה- 21 יימחקו בין מחצית לשלושה רבעים מ- 6,000 השפות שעוד נותרו לנו. כדאי כנראה למהר וללמוד שפות אלו, גם כדי להכירן, וגם כדי ללמוד מהן על השפות שלנו.

Comentários


bottom of page