top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר מוריה לוי

Innovative Creativity - סיכום ספר



עטיפת הספר

הספר Innovative Creativity: Creating with Innovation in Mind הוא ספר שנכתב על ידי שני חברים Dr. Alex Bennet & Dr. Arthur Shelley, בסיועו של Charls Dhewa, ויצא לאור בשנת 2024.

הספר מלמד תיאוריה, אך תוך שכך נותן הרבה המלצות מעשיות, כך שכל אחד מאיתנו יוכל לשפר את יכולותיו בתחום היצירתיות. שמו של הספר משרת שתי מטרות: הוא מציע דרך חדשנית להסתכל על יצירתיות; אך יותר מכך, הוא מדגיש את המסר שאין טעם ביצירתיות לשמה; יש לשאוף ליצירתיות שמתורגמת לחדשנות בתחומי החיים, בין האישיים או המקצועיים.

הספר מפרק את רעיון היצירתיות למרכיביו וחוקר לעומק כל אחד מהם, במקרים מסוימים בדרך מעוררת השתאות. לאחר תיאור כלל המרכיבים, מודגמים אלו במציאות דרך סיפור מקרה, וסיכום הקושר את הדברים. להלן הצעה למבנה הספר ומרכיבים מרכזיים:


מוזמנים לקרוא את הספר כולו. יש בהחלט מה ללמוד ממנו!


יסודות- יצירתיות

יצירתיות (creativity) היא התהוות של רעיונות מקוריים או זיהוי דפוסים חדשים בתחום ידע כלשהו.

יצירתית יכולה להיות אישית (Personal Creativity) והיא תהיה מבוססת על תחום הידע, על העצמי, ועל הקשרים עם האחרים. יצירתיות זו הינה ״בתוך הקופסה״.

כאשר ״יוצאים מהקופסה״ נכנה את היצירתיות כמבוססת סביבה (History Creativity). כדי לצאת מהקופסה, נדרש להרחיב את שלושת הממדים: תחום הידע (לא רק הידע שלי), העצמי (הוספת היבטים רגשיים, חברתיים ומוטיבציוניים) והקשרים (רשת הקשרים של פרטים ומוסדות).


הבסיס להבנת יצירתיות הוא הבנת רעיון החשיבה בדפוסים (pattern thinking). הכוונה במונח זה הוא שימוש שלנו בעולם הפנימי שלנו, כדי לנסות לזהות דפוסים בעולם החיצוני.

כולנו יצירתיים; כולנו חושבים ברמה מסוימת בדפוסים באו. וכולנו יכולים לשפר מיומנות זו, בין באופן לוגי סדור ובין בדרך אסוציאטיבית. לדוגמה:

  • חשיבה סדורה: על ידי בחינת קבוצת דברים, תוך ניתוח סדור של המשותף והשונה בין הפרטים הנבחנים.

  • חשיבה אסוציאטיבית: עלי ידי מיקוד בנושא מסוים לפני השינה, הנחיה עצמית ״לישון על זה״, וחשיבה חוזרת על הנושא מיד עם היקיצה, תוך תיעוד המחשבות החולפות במוחנו.


אנשים יכולים להפוך ליצירתיים חריגים; כאלו המייצרים רעיונות חדשניים באופן קבוע, תוך דחיפה עצמית של גבולות ההבנה והיישום.

מה מאפיין אנשים אלו? היכולת לשלב אוסף של ניגודים:

אנרגיות גבוהות עם יכולת עבודה בריכוז לאורך שעות; חוכמה משולבת נאיביות; שילוב של משמעות ואחריות, עם חוסר משמעות ומשחק; מעברים בין פנטזיה ודמיון למציאותיות; איזון בין החצנה והפנמה; ענווה וגאווה; הימנעות מסטראוטיפים; שמרנות ומרדנות; תשוקה לעבודה שלהם, אך יכולת להיות אובייקטיבי; פתיחות ורגישות שחושפת אותם לכאב והנאה גם יחד.


איך מקדמים את היצירתיות שלנו והופכים ליצירתיים חריגים? זו מהותו של הספר. מגוון דרכים יוצגו בפרקים להן.

סידור הפרקים נבחר כדי לשרת את קלות ההבנה, ובכל מקרה כל הנושאים שלובים ותלויים זה בזה.


תודעה ותת-תודעה

יצירתיות מתפתחת במעברים בין תודעה לתת-תודעה, וחזרה.

אומנם, תת התודעה אינה נגישה לנו באופן מלא, ואנחנו לא יכולים לפתוח דלת ולפנות למה שבתוכה, כמו שאנחנו פונים למה שבמודע. תת-המודע פועל באופן קבוע, וללא ש ״נבקש״ ליישום יצירתיות באותם שלבים ובמקביל לפעילות המודעת:

0. הכנה- חשיבה במצב מנוחה.

1.דגירה (incubation)- בעוד המודע שלנו עוסק בסוגיה מסוימת, תת-המודע ממשיך לדגור ולחשוב על סוגיות קודמות שעסקנו בהן.

2.הארה (illumination)- הבזק פתאומי של רעיון.

3.תיקוף (verification)- בחינת התאמת הרעיון. נעשה במודע אך גם בתת מודע.


במידת הצורך- חזרה, ויישום חוזר של הלולאה.


כלים לקידום היצירתיות בהקשר לתודעה:

  • מדיטציה

  • מעברים תכופים בין מודע ותת מודע

  • למידה

  • ערבוב אקראי בין דפוסים שונים (יוצר דפוסים חדשים)

  • חשיבה אסוציאטיבית


ה-״עצמי״

ה ״עצמי״ הוא אוסף הבחירות של מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועושים.

ה ״עצמי״ מתייחס לתודעה ולתת-תודעה, למוח, לגוף, ולמעשה לכל ההיבטים האנושיים שלנו.

ה ״עצמי״ מתחיל בקליפת המוח שלנו, ב- ניאוקורטקס, בעודנו קולטים דרך החושים השונים את המתרחש בעולם. אלא, שבעוד במוח, אנחנו מנהלים תהליך מבוקר להתייחסות לעולם החיצוני, הרי שהיצירתיות לא צריכה להיות מוגבלת; להיפך- היא מחייבת חופש מחשבתי.



אנחנו יכולים לקדם את ה ״עצמי״ ולהכין את עצמנו למצב של יצירתיות מוגברת.

גורמים תומכים:

  • תמיכה רגשית, כדי להתמודד עם היציאה מאזורי הנוחות הכרוכה ביצירתיות.

  • סביבה מועשרת, פיזית ווירטואלית, הנותנת לפרט מקום לשיקוף של דמיון ויצירתיות.

  • יכולת איזון בין מרכיבים מנוגדים (ראו מאפייני אנשים יצירתיים לעיל).

  • וMindfulness- היכולת לחוות את הרגע ולהיות בו.

  • סקרנות.

  • ענווה ופתיחות מחשבתית לכך שאחרים לעיתים צודקים ובעלי ידע ורעיונות שטובים אפילו משלנו.

  • הרגל לעבוד בסנכרון הרמוני של האונה הימנית (וויזואלית) עם זו השמאלית (לוגית טקסטואלית).


כלים לחשיבה יצירתית מבוססת אונה שמאלית:

  • אנלוגיות: התחברות לבעיה דומה מהעבר, זיהוי הדפוסים שאפיינו אותה, ובחינת התאמת הדפוסים למצב נוכחי.

  • פירוק: פירוק בעיה גדולה למרכיביה, וחיפוש יצירתי לפתרון המרכיבים, חלקם או כולם.

  • ניסוח מחודש: בחינת בעיה דרך נקודות מבט שונות.

  • מאקרו-מיקרו: כאשר בסוגייה יש יותר מידי פרטים, מנסחים את הבעיה ברמת מאקרו, עם פחות פרטים, ומנסים לפתור אותה. עולים ויורדים באופן חוזר ונשנה עד מציאת פתרון הולם.

  • שיקוף עצמי: שאלו את עצמכם? למה קשה לי לפתור את הבעיה? מה יתכן ואני עושה לא נכון בתהליך?

  • סתירה לוגית: הצגת טיעון לפתרון נגדי, וניסיון לסתירתו. התבססות על הסתירה, כמצע לפתרון.

  • ייצוג חיצוני: כתיבת הבעיה והצגתה במלל (מסמך, מצגת וכדומה). עוזר להסדיר את החשיבה, ולפנות את המוח לראות כיוונים יצירתיים.


כלים לחשיבה יצירתית מבוססת אונה ימנית:

  • הקשבה לתחושות.

  • סימפתיה, אמפתיה וחמלה לאחרים, במסגרת כלי הנקרא ISCJ- Intelligent Social Change Journey, בו כל שלב נסמך על הקודמים לו:

    • סימפתיה: הסתכלות על העבר (בהקשר לסוגיה המטופלת) תוך סימפטיה לדמויות שלקחו בו חלק.

    • אמפתיה: בחינת הסוגייה בהווה, ניתוח ההזדמנויות והסיכונים, וזאת תוך הפגנת אמפתיה לדמויות הרלוונטיות כעת, וניסיון להבין למה פועלים כפי שמשתקף במציאות. מייצג רמה יותר גבוהה של היכולת הרגשית.

    • חמלה: ניסיון לחשוב ביחד, איך יכול להיראות העתיד, תוך נטילת אחריות למשמעויות של עתיד זה. גיבוש פתרון יצירתי לעתיד זה.


ידע גלוי, מרומז וסמוי

ידע (knowledge) מוגדר כמידע שניתן לפעול לגביו באופן אפקטיבי (פוטנציאלית או בפועל).

ידע מאפשר לדעת (knowing) ועם השנים למדנו להבין שלדעת הוא אחד אחד מהחושים שלנו, והוא מכוון אותנו בהתנהלות, בדיוק כמו יתר החושים הפיזיים המוכרים.

חוש הידיעה (knowing) מאפשר לנו, בין במודע או בתת מודע, להזין ולהרחיב את הידע שלנו, לדוגמה בעבודה מבוססת ניסיון, בהעלאת זיכרונות, או אפילו יצירת דפוסים אסוציאטיבית, וכך נוצרת למעשה לולאה, הן ברמה המודע, והן בתת המודע, בין הידע והידיעה.


שלוש רמות של ידע:

  • ידע גלוי (explicit knowledge): מידע אפקטיבי, בר שליפה מהזיכרון, שניתן להסבירו באופן מדויק על ידי מילים או ייצוגים אחרים (דוגמת תמונות) כך שאדם אחר יכול להבין לאשורו את הידע המועבר.

  • ידע מרומז (implicit knowledge): ידע של הפרט, בר שליפה מהזיכרון שהפרט לא מודע לו בפו מידי, אך ניתן להגיע אליו על ידי פעולות דוגמת תשאול, דיאלוג, שיקוף, או כתוצאה מתהליך גירוי חיצוני. אומנם אדם אינו יודע שהוא בעל ידע זה, אך הוא בר גילוי, הבעה והעברה לאחר.

  • ידע סמוי (tacit knowledge): ידע שיש לפרט, הם אולי אינם מודעים לקיומו של הידע, ואפילו אם כן, הם לא יכולים להביעו במילים, תמונה או ייצוג אחר. כל הידע מתחיל ומתפתח כידע סמוי ומשם יכול לעבור גם למצבים הנוספים, כאשר מדובר למעשה ברצף ולא במצבים שונים ומובחנים לגמרי. ועוד: הידע הסמוי מתחלק לארבע קטגוריות משנה (עם חפיפה): ידע רוחני, אינטואיטיבי, רגשי , ומגולם:

    • ידע רוחני: (spiritual): ידע המתבסס על עניינים הקשורים לנפש, למשל מוסר.

    • ידע אינטואיטיבי (intuitive): ידע פנימי של הפרט שמשפיע על קבלת החלטות ועל פעולות, אך הפרט לא יכול להסביר למה או איך ידע.

    • ידע רגשי (affective): ידע שקשור לרגשות ותחושות שאנחנו לא מביעים ולעיתים אפילו לא מכירים בקיומם. למשל- התחושה בעת החזקת תינוק שרק נולד לכם.

    • ידע מגולם (embedded): ידע שאנחנו מרגישים בגופינו או בחושינו. למשל היכולת לרכב על אופניים, בלי היכולת להסביר איך עשינו את שעשינו.


יש הרבה מה לספר ולהסביר על ידע, ואכן נושא הידע מתואר לאורכו ורוחבו של הספר (כמובן- הידע הסמוי הוא המככב). לטובת סיכום זה, מוקדש פרק נוסף בהמשך לפעולות על הידע המאפשרות קידום חשיבה יצירתית חריגה.


דמיון

דמיון יוגדר להלן כיכולת לתפוס תמונות מציאות שלא בהכרח מתקיימות באופן מידי.

על בסיס ההגדרה, ברור מדוע דמיון הוא מרכיב המשחרר אותנו מחלק מהמגבלות הקיימות במוחנו, ומאפשר את החשיבה היצירתית.

מעבר לכך, כאשר הדמיון יושב על בסיס של רצון עז, כדלהלן, מתחזקת היכולת התת-מודעת שלנו לחשיבה יצירתית:


רצון עז (desire)* -> דמיון (imagine) -> כוח רצון (will) -> יצירה (create).


על פי המחקר כוח זה יכול להוביל גם עוד יותר רחוק:

דמיון יצירתי (creative imagination) + אמפתיה (empathy) + אנרגיה (energy) ->

חדשנות יצירתית (innovative creativity).


* ואפילו- תשוקה (passion)


מספר כלים לחשיבה יצירתית מבוססי דמיון:

  • חשיבה מבוססת משאלות (wishful thinking): העלאת תמונת דמיון בה אין מחסור במשאבים. כיצד ניתן להתמודד במקרה שכזה עם הצורך?

  • התחזות (impersonation): העלאת תמונת דמיון של אדם שהינו בעל ענין אחר, או אפילו מנותק ומסתכל מהצד. כיצד הוא רואה את הסוגייה? כיצד ניתן להתמודד עם הצורך?

  • סיפור סיפורים (storytelling): העלאת תמונת דמיון בה אתה מספר סיפורים עתידי, המספר את שקרה. כיצד הוא רואה את הסוגייה? כיצד ניתן להתמודד עם הצורך?


שילוב חוכמה

ביהדות מקובל לומר ש זקנה משמעה, זה קנה חוכמה (מ.ל.). ואכן חוכמה באה עם הגיל.

אך יש בחוכמה מעבר למעבר שנים, ובוודאי בכל הקשור בחשיבה בכלל והחשיבה היצירתית בפרט:

החוכמה כוללת שני מרכיבים המשפיעים גם יחד:

  1. פיתוח יכולות מנטליות של הפרט: למידה הבוחנת פעילויות אפקטיביות ושאינן אפקטיביות, מנתחת אותם ועל בסיסן מפתחת דפוס חדש.

  2. העמקת הקשרים עם הזולת: מסע ISCJ (הסתכלות רב זמנית) שבה, על בסיס ניתוח תלוי זמן נוצרים סימפטיה, אמפתיה וחמלה המאפשרים מיקוד משותף ביצירת הטוב.


החוכמה, בהקשר החשיבה היצירתית, משלבת את שני אלו על ידי פעילות אינטליגנטית.

כלים לחשיבה יצירתית מבוססי חוכמה המייצגים גישות ופרספקטיבות חשיבה שונות:

  • מערכות חיות (living systems): כול מופע מייצג סוג של פתרון נוסף אפשרי.

  • תודעה (consciousness): מעבר בין מודע ותת-מודע וחזרה, באופן נשנה (ראה פרק תודעה לעיל).

  • מדעי (scientific): הבנה, על בסיס תורת הקוונטים, שהכול הסתברותי, ולמעשה כל האפשרויות כבר קיימות, וצריך לבחור ביניהן, ולאו דווקא לייצרן מאפס.

  • רוחני (spiritual): יצירת אקלים עתיר תחושות ותמונות רגשיות שיכולות לעורר את האדם לחשיבה בכיוונים שונים.


הסביבה בה אנחנו פועלים

אנחנו חיים בשדה אנרגטי ענק, עם אינסוף מידע שהולך וגדל כל הזמן.

שדה זה:

  1. מוצף ברעיונות ותכנים של אחרים, שכבר הפכו לכאלו שבתודעה, כבר תועדו, ואפילו שותפו.

  2. מאפשר שיתופיות- עבודה יחד על התכנים.


התקדמנו על הציר:

תפיסות מובנות סגורות -> שיתוף מוגבל ->

מודעות וקשרים דרך תהליכי שיתוף -> פיתוח שיתופי ->

שיתוף בקנה מידה גדול -> הדרכה, הובלה, ויצירת חוכמה ->

יצירת ושיתוף חשיבה חדשה, בתהליכי תודעה שיתופיים כוללים.


סביבה שכזו משמעה שלא צריך תמיד להמציא את הגלגל מחדש.

הצרכים קיימים; רעיונות קיימים; דמיון קיים; פתרונות קיימים.

כדאי להגדיר גבולות למיקוד הידע והתודעה שלא נתבדר.

כדאי להשקיע בבחירה, סינון והתאמה. יותר מכך- אפשר לעשות זאת יחד, ובכך להגדיל את הפוטנציאל של חשיבה יצירתית בעלת ערך!


כדאי להגדיר כלים לסינתזה של הידע כדי שנוכל אכן להפיק ממנו ערך (אחד הכלים המוצעים הוא על ידי אימוץ מודל ה Story Thinking -ראו סיכום ייעודי לתמה זו >>).


שילוב של ידע, כוונה, כיוון וידיעה יאפשרו להפיק יותר מהסביבה המוצפת מידע.


בסביבה שכזו, כדי למקסם את הערך המוסף, מומלץ גם לנהל את מערכות היחסים הרשתיים, כדי להפיק מהם ערך רב יותר, בין כולל, ובין לצרכים בהם נדרשים מיקודים ותת קבוצות ייעודיות.

ובסביבה שכזו, כדאי לאמץ את רזי הנחיית הקבוצות (פיזיות ווירטואליות- מ.ל.), כדי לאפשר מקסום החשיבה היצירתית, על בסיס הפערים והשוני של האנשים. ככל שיהיה שוני שכזה, וככל שההנחיה תצליח להוציא את האנשים מאזורי הנוחות, ולבסס את הלמידה והחשיבה היצירתית על בסיס השוני, כך יהיו הרעיונות פורים יותר.

יש בהחלט לאן לשאוף.


אינטואיציה

יש המזלזלים באינטואיציה ככלי עבודה רשמי. לא כן כאן. פרק שלם מוקדש לאינטואיציה ומקומה בתהליכי חשיבה יצירתית.

אינטואיציה מוגדרת כמודעות ברמה כבוהה, הבנה עמוקה הנתמכת על ידי החושים שלנו, ומאפשרת לדעת, גם ללא שימוש בתהליכים רציונליים.

אנחנו מכירים כמה קטגוריות של אינטואיציה:

  1. אינטואיציה מצטברת (earned intuition): אינטואיציה המתפתחת בתת-מודע על בסיס הניסיון והגילויים ההיסטוריים מצטברים שלנו. אינטואיציה שבאה מבפנים ומשפיעה על יכולתו של הפרט ליצירתיות, החלטות ופעולות. הפרט אינו מודע למקורם של הרעיונות או להסביר את המקור לכך שידעו איך לפעול. ידע סמוי אינטואיטיבי הוא למעשה מקור חוש הידיעה (knowing), והוא תוצאה של תהליך מתמשך של למידה מניסיון. ידע סמוי אינטואיטיבי הוא אחד מארבע קטגוריות הידע הסמוי (פרק הידע לעיל).

  2. אינטואיציה נחשפת (revealed intuition): אינטואיציה שאינה מבוססת על העבר, אלא על בסיס של ערכים וידע סמוי אחר, פעמים רבות רוחני (אך לא רק). דוגמה המצוטטת מהספר לחשוב מהר לחשוב לאט (סיכום להלן >>) היא של כאש צוות כבאות שללא התרעה כלשהי מעיף את כל הצוות החוצה, ושניות אחר כך המבנה קורס. הוא לא צבר ידע רלוונטי, אך צירופי ידע וסנכרון בין מרכיבים שונים הוביל אותו לידע זה, והוא נחשף בעת הצורך לראשונה. האינטואיציה המצטברת וזו הנחשפת מבוססות שתיהן על ידע סמוי ופועלות לכן באופן רציף 24/7, ומופעלות במקרים של טריגר חיצוני או פנימי.


חדשות טובות הן שניתן לשלוט, לפחות חלקית באינטואיציה. אנחנו יכולים לגשת לאינטואיציה בתת מודע כאשר אנחנו מנסים לשאול את עצמנו שאלות של ״איך״ לגבי פריטי ידע ורעיונות, תוך ניסיון לייצר דפוסים לעתיד על בסיס מה שנלמד. מחברי הספר מציעים מספר תנאים מקדימים שיחזקו את האפשרות לשלוט באינטואיציה:

  1. גילוי עצמי

  2. חיבור לתודעה

  3. איזון של החשיבה המנטלית (בין תרומה לעצמי ולזולת)

  4. פיתוח התפיסה הקונספטואלית (לוגיקה- מה יכול לגרום למה)

  5. פיתוח קשרים עם הזולת.

הערה: שימו לב ששלושת הסעיפים האחרונים מייצגים את מסע ה- ISCJ (מ.ל.).

פיתוח תודעה חריגה

מעבר לכל הכלים שהוצעו לעיל, פעולות על הידע הסמוי יכולות לפתח חשיבה יצירתית חריגה במעברים הלוך ושוב בין ידע חיצוני ופנימי, בין תודעה ותת תודעה.

להלן ארבעת סוגי הפעולות המרכזיות המאפשרות מיצוי טוב יותר של הידע הסמוי:

  1. העלאת ידע סמוי על פני השטח (surfacing tacit knowledge): כאשר ידע סמוי חדש מתפתח הוא מאוחסן בתת מודע וקשה באופן טבעי לשלוף אותו ולהחצינו. עם זאת, ניתן להעביר ידע זה למודע תוך שימוש בטכניקות של:

    1. דחיפה והפעלה (triggering) מבחוץ; למשל על ידי קול (מנגינה מסוימת).

    2. שיתופיות עם עצמי (self-collaboration); למשל על ידי שיח אקטיבי עם עצמך תוך הקשבה עמוקה ומניעת עודף שיפוטיות מהיר.

    3. טיפוח (nurturing); למשל על ידי מדיטציה, mindfulness, lucid dreaming, inner tasking, flow state ועוד.

  2. גילום ידע סמוי (embedding tacit knowledge): היה נחמד לחשוב שכשאנחנו חווים ניסיון כלשהו, הוא נקלט במלואו במוחנו. למעשה, רק חלקו הקטן והמשמעותי (לנו) נקלט והלה מקושר לפיסות מידע אחרות, כאשר אלו יחד מייצרים או מחזקים דפוסים. גילום ידע במוחנו היא פעולה יזומה של יצירת דפוסים אלו, והיא יכולה להתבצע בטעות או במכוון, בעת שקיעה במחשבות או בעת חשיפת מידע. זה קורה כשאנחנו מבצעים פעולות חוזרות דוגמת ביקור בקונצרט או נסיעה. גילום הידע במכוון יכול להתרחש לדוגמה דרך תהליכי למידה, חיקוי, אימון או חשיבה מנטלית.

  3. שיתוף ידע סמוי (sharing tacit knowledge): קל לנו לחשוב על שיתוף ידע גלוי, לגבי ידע סמוי הרעיון כמובן יותר מאתגר. שיתוף ידע סמוי אפשרי (כפי שכבר למדנו במודל SECI, מ.ל.) ויכול להתקיים למשל על ידי שולייה, או על ידי שימוש באלגוריה.

  4. גרימת תהודה (inducing resonance): על ידי הפגשת רעיונות מבוססים היטב אך מנוגדים, ניתן לייצר תהודה במוחו של המקשיב שמעצים את משמעות המידע והשפעתו הרגשית עלינו. דוגמה נפוצה לכך היא debate כאשר הרעיונות המנוגדים מהווים מצע לחידוד עמדות והפנמת הידע.


יצירתיות המפותחת בדרך חברתית

ניתן לעלות עוד שלב בפיתוח החשיבה היצירתית- פיתוח חשיבה יצירתית משותפת.

בניגוד למיתוס הרווח שרעיונות יצירתיים במיוחד מפותחים במוחם של גאונים, הם מפותחים- בקבוצות.


להלן מוצעים ארבעה כלים למימוש:

  1. קשרים (connections)- חלונות של מודעות ומיקוד בקשר לא רק לעצמך אם כי גם לזולתך. ניסיון להגיע גם לידע הסמוי שלו, ולשלך דרך שלו.

  2. חיפוש אחר האמת (search after truth)- למידה מטעויות. הערכה לטעויות ולקיחתן כהזדמנות. תהליך שיש לו יותר הצלחה כאשר מבוצע לא לבד (מ.ל.)

  3. שירות לזולת (service to others)- כאשר משרתים מטרה גדולה יותר בסוגיה אותה מנסים לפתור, לא למעננו, כי אם למען החברה והאחר, ניתן להגיע לרמות גבוהות יותר של יצירתיות.

  4. יצירה משותפת (co-creation)- פעילות משותפת. דרך ייחודית להעצים את הצלחת היצירה המשותפת מדגישה את הניגודים של רעיונות של האנשים השונים, ומתוך הפתיחות לניגודים אלו, פותחת חלון לחשיבה יצירתית בסדר גבוה יותר.


יצירתיות מוכוונת חדשנות

לכאורה כאן הספר היה אמור להסתיים. חשיבה יצירתית מייצרת רעיונות.

אך רעיון הוא אמצעי, הוא לא מטרה. מוצע כאן מסר.

כדי להבינו יש תחילה להיזכר בהגדרות:


ידע = מידע + פעולה אפקטיבית (פוטנציאלית או בפועל),

חדשנות = ידע + יצירתיות + שימוש יישומי.


[הסתייגות: הצגת ההגדרות כמשוואות, יכולה לתת את הרושם שמדובר במתכון. אין כך הדבר, אך אלו המרכיבים היוצרים חדשנות.]


השקיעו בתכלית (intention); השקיעו בתשומת הלב שאתם מקדישים (attention).

זהו. אל תהיו יצירתיים רק לשם היצירתיות; היו יצירתיים מוכווני כיוון (direction) וכוונה (intention). פעלו לשפר את מצבי החיים, בין האישיים ובין המקצועיים.

כולם יצאו נשכרים, אבל קודם כל- אתם.

כדאי.


Comments


bottom of page